שם הכותב: תאריך: 15 מרץ 2013

בשנים האחרונות מושג חדש מציף את הרשת "בר קיימא" או במתכונת העברית “קיימות”. משמעות המושג היא מילולית למדי, בר קיימא = שיכול להתקיים. נשמע טוב אבל מה המשמעות של המושג במציאות ואיפה זה בא לידי ביטוי?

אחריות חברתית תאגידית

דוח ברונטלנד, של הוועדה העולמית לסביבה ופיתוח משנת 1987 קובע כי "פיתוח בר קיימא הוא פיתוח המתחשב בצרכים של הדור הנוכחי בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לספק את צורכיהם". חזון זה הוביל ועומד בבסיס מיזמים רבים, בעיקר ירוקים, כגון: הקטנת טביעת רגל אקולוגית, חקלאות אורגנית, מזון מקומי, גינה קהילתית, תיירות אקולוגית, יום ללא קניות, יום ללא בשר (Meatless Monday), בניה ירוקה, מיחזור, שימוש באנרגיה מתחדשת והתייעלות אנרגטית.

הייתי מציעה שלפני שאנו פונים לבצע שינויים מערכתיים, הדורשים לא פעם השקעת משאבים רבים לבניית תשתיות (למשל בניית מאגרים למים אפורים לשימוש חוזר, או בניית שדות סולאריים להפקת אנרגיה מהשמש), לתת את הדעת על צורה בסיסית יותר של קיימות, ברמה האישית של כל אחד ואחד מאיתנו. אני קוראת לה "אורח חיים מקיים". צורה זו חשובה לא פחות, שהרי היא יכולה לספק את התשתית לכל השאר.

נכתב רבות על אורח החיים המודרני של האדם המערבי. תרבות השפע המעודדת את תרבות הצריכה, יוצרת לא פעם מצבים בהם אנו צורכים הרבה מעבר למה שאנו צריכים, ו"מבזבזים" הרבה מעבר ליכולתנו הכלכלית. כמו רבים אחרים, גם אני נכנעתי לא פעם לפיתוי, ומצאתי את עצמי מבצעת קנית בגדים ענקית פשוט כי זה היה במבצע, או החלפתי את הספה למרות שהקודמת הייתה במצב טוב אבל השכנה החליפה את הסלון וגם לי זה “עשה לי חשק”. כולנו צורכים במידה זו או אחרת, יש כאלו שקונים יותר ויש כאלו שפחות, הבעיה מתחילה כאשר סך ההוצאות עולות על סך ההכנסות. אז המצב אינו עומד בקנה אחד עם חזון הקיימות, כיוון שבמצב בר קיימא משתמשים במשאבים שניתן לחדשם בקצב גדול או שווה מזה שהוא מכלה. התנהלות כלכלית מקיימת הינה כזו שמאפשרת לחדש ולהתחדש תוך שמירה על מאזן הוצאות, ללא כניסה למצב של משיכת יתר .

פיתוח בר קיימא

מתכון לחיים כלכליים בריאים יהיה לאמץ את המושגים "הירוקים" אל הפרקטיקה של המציאות הכלכלית היום יומית שלנו:

  • "חיסכון במשאבים" = רכישה לפי צורך אמיתי, למשל מוצר מקולקל / חסר, במקום שדרוג דגם קיים רק כי אפשר.
  • "שימוש חוזר במשאבים" = רכישת מוצרים יד שניה.
  • "ניצול אנרגיות חלופיות או מתחדשות" = מעבר לחברת סלולר / בנק / סופר המציע שירותים זולים יותר.
  • "התייעלות אנרגטית" = צרכנות נבונה כגון רכישות בסוף עונה.

כמו במשאבי הטבע, אנו צריכים להתחיל להתנהל בהתאם לאפשרויות הכלכליות העומדות בפנינו, ולעבור לקנות בחוכמה, באופן שיאפשר את הקיימות הכלכלית שלנו לאורך זמן.

רכישת מוצר חדש יכולה להיות מאוד מרגשת, אנו רואים בגד/ מכונית/ מכשיר סלולרי/ ספלים מהודר קורצים לנו מחלון הראווה ומתקשים לעמוד בפיתוי. יש משהו שסוחף את כל החושים בבעלות על טובין חדש, אולי זה חווית קריעת  הניילונים, אולי זה הריח הנפלא של מוצר שזה עתה יצא מהאריזה. ההזדמנות לקנות מפיקה לנו הנאה, ללא קשר לתועלת שאנו מפיקים מאותו טובין – תחושה שלא ניתן לכמת למילים. הדרך להגיע לאורח חיים כלכלי מקיים היא באמצעות עמידה בפני פיתויים ופיתוח שליטה עצמית. ביום בו נדחה רכישה עד לזמן בו נוכל להרשות אותה לעצמינו, נדע שהצלחנו.

עדיין לא משוכנעים? חשוב לדעת כי לתרבות הצריכה יש גם השלכות סביבתיות שונות אך על כך נרחיב בפעם הבאה.

תגובות סגורות.