שם הכותב: תאריך: 22 פברואר 2015

אי אפשר לדבר על אחריות תאגידית במנותק מהמגזר הממשלתי.

בתחילת השנה האזרחית המשטרה פרסמה פרשת שחיתות חמורה ואולי החמורה מכולן. פוליטיקאים שנבחרו עבור הציבור מואשמים בחוסר ניקיון כפיים, ביזה של הקופה הציבורית, נפוטיזם, סידורי ג'ובים ועסקאות לבני משפחה. בעצם, נראה שאנו חיים בנורמות מעוותות שמי שנבחר לפעול בשם הציבור בנושא מסוים "בוחש" בכספי הציבור כאילו הכספים שלו ובעיקר, לטובתו או לטובת מגזר מסוים שאליו הוא שייך. אך, משום מה ההנהגה שלנו שתקה. מישהו שמע משהו? שתיקה…

מוזר שאף אחד מהמנהיגים שלנו ,שרי ממשלה  או ראשי המפלגות הגדולות המתמודדים בבחירות לכנסת בעוד כחודשיים, לא יצא באופן רציני והעלה את הפרשה  על סדר היום. נראה שהשתיקה חוצה מפלגות שמאל ימין מרכז, דתיים חילוניים . האם ייתכן שבבית המעצר יושבים עשרות פוליטיקאים בכירים שיש חשדות נגדם על גניבת הקופה הציבורית ולא יהיה מי שיעלה זאת על סדר היום? תקציב המדינה נחמס על ידי חבורת רמאים-וההנהגה שותקת. האם הציבור, אנחנו, הפכנו לכל כך אדישים?
זה לא רק זה , בחודשים האחרונים אנו עדים לפרץ של פרשות מזעזעות: שוחד בחברת החשמל, סיוע להעלמות מס בבנק לאומי, העברות לגופים מקורבים בחטיבה להתיישבות, מכירת מאות דירות של הדיור הציבורי לישיבות בהנחות עצומות, שחיתויות ברשויות המקומיות, מנהל מקרקעי ישראל  ועוד ועוד.

והמנהיגים שלנו שרי הממשלה, ראשי המפלגות הגדולות שותקים…בעצם למה כולם שותקים? המחשבה שעולה לי ישר היא שאולי גם הם נגועים בשחיתות, מי יותר ומי פחות וזה רק עניין של זמן שיתגלו , ואולי עניין של מזל ולא יתגלו אף פעם כי גם ידעו להסתיר את הדברים באופן שלא יתגלה.

נראה שהמגזר הממשלתי הוא החלק הראשון בו צריך להתמקד כשמדברים על אחריות תאגידית, כולל פוליטיקאים ורשויות מקומיות וכל גוף המנהל כספי הציבור. הרי אנחנו הציבור בעלי המניות של מגזר זה, אנו קובעים מי יהיה בממשלה ובכנסת. אנחנו הציבור גם מחזיקי העניין במגזר הממשלתי כי אנחנו גם משלמים  מסים לפעילותו השוטפת והוא תורם לנו בשירותים בסיסיים. בנוגע לנבחרי הציבור, שרים, חברי כנסת  ונבחרים בשלטון המקומי- אין כיום הסדרים מניחים את הדעת בתחום האתי המשמעתי שיאפשרו טיפול. לחברי הכנסת יש כללי אתיקה וועדת אתיקה, אך הבעיה היא שהכללים חלקיים והסמכויות של ועדת האתיקה מוגבלות בסנקציות. ועדה בראשות שופט בדימוס יצחק זמיר ביצעה עבודה יסודית מאוד והגישה ב-2006 דוח שהציע קובץ חדש של מנגנוני האתיקה. מאז חלפו 7 שנים הדוח טרם יושם , והוא מעלה אבק על מדפי ספריית יו"ר הכנסת. מסתבר, שלחברי הכנסת אין עניין שיהיה להם מנגנון אתיקה אפקטיבי.

מהמגזר הממשלתי  יוצאים מנהלים לנהל חברות עסקיות בשוק הפרטי וממשיכים את הערכים שעליהם למדו וגדלו. לצערי ,ועדת גושן הכילה את עקרונותיה רק על תאגידים ציבוריים  . על מנת להוקיע את השחיתות ואת הנורמות המזעזעות שהתבססו בשלטון, הפגיעה בטוהר המידות ,אסור להרים ידיים. ישנם תנועות שמנסות להילחם בשחיתות האחת- התנועה למען איכות השלטון-הוקמה ב-1990 על רקע תודעות שחיתות וההסתאבות של השלטון בישראל באותם ימים,התנועה נותנת הגנה לחושפים שחיתות במגזר הציבורי. השניה- הכיכר המרכזית-תנועה חברתית שמשדכת בין הצעות חוק שמעלים לדף הפייסבוק של הכיכר לבין חברי כנסת שפעילים באותם נושאים ומקדמים את ההצעות בכנסת. הכוונה לתרגם יוזמות מהרחוב לעבודת חקיקה.

ללא שם

אך נראה שזה כמו טיפה בים ואין בכך די. המאבק בשחיתות הציבורית הוא סזיפי ומחייב גם חקיקה נוספת וגם אכיפה.  יש להחיל את עקרונות ועדת גושן תוך התאמתם למבנה המגזר הממשלתי  בהיבט של פיקוח מטעם הציבור על קבלת החלטות , ועדות ביקורת ואחריות אישית של מנהלים. אני מאמינה שכאשר נושא זה יעלה על סדר היום הציבורי ותהיה חקיקה של חוקים וענישה מתאימה לסקטור זה , בשילוב עם ממשל תאגידי בחברות, נוכל להפחית את השחיתות , לבנות דורות של מנהלים ועובדים ועובדי ציבור במגזר הממשלתי, המתנהלים לפי ערכים של יושרה, אמינות והוגנות.

תגובות סגורות.