שם הכותב: תאריך: 04 יוני 2016

אשתי מחפשת עבודה. היא בת 32, בוגרת תואר ראשון בהצטיינות בתקשורת, בעלת נסיון של 6 שנים בעבודות בתחום התקשורת, נסיון ניהולי, יכולות למידה עצמית גבוהות במיוחד ונכונות ללמוד ולהתפתח במקום עבודה.

היא שולחת עשרות קורות חיים, כבר לא ממש ממוקדת על מה שהיא רוצה, רק מקווה שיחזרו אליה ויקראו לה לראיון עבודה. היא פתוחה להתנסויות חדשות, להרפתקאות מקצועיות שיעצימו אותה.

היא מוכנה לקום ב6 בבוקר, לנסוע לאן שצריך, לעמוד בפקקים, להכין כל יום אוכל בקופסא ולשים אותו במקרר המשרדי, להביא פעם בשבוע עוגה מעשה ידיה, לענות למיילים בערב, להיות סובלנית ומקצועית כפי שתידרש.

אה, כן. היא גם אמא. אמא לילד בן שנה וחצי, שכל החיים שלה התקבלה בלי בעיה לכל עבודה שרצתה, שהצליחה להתקדם במקומות עבודה, שהרשימה מנהלים בשני משפטי הכרות, שקיבלה מכתבי המלצה חמים מכל מקום שעזבה. אבל עכשיו היא אמא שצריכה להכניס את עצמה להגדרה הכל כך נוראית ולא שוויונית שאני מכיר: "משרת אם". היא אמא שאוהבת את הבן שלנו אהבת אמת, ורוצה להיות האמא הכי טובה שהיא יכולה להיות, אבל היא גם לא מוכנה לוותר על עצמה לחלוטין בדרך לשם. היא אמא שנלחמת כל יום מחדש בנורמות החברתיות המושרשות כל כך עמוק בחברה שלנו: את אמא? תשכחי מקריירה. אולי תעשי הסבת מקצוע למורה? יש יופי של שעות עבודה, זה ממש נוח!

ללא שם

היא מראה לי את המשרות שהיא מתעניינת בהן. משפטים שחוזרים על עצמם: "נכונות לשעות עבודה לא שגרתיות". "מחפשים עובדים רעבים". "נכונות לעבודה בשעות נוספות". "נכונות לשעות עבודה מרובות". והאבסורד? המודעה תמיד נגמרת במשפט "המשרה מיועדת לנשים וגברים כאחד". הרי כל המטרה של המשפטים האלו היא להבהיר מסר עיקרי – אנחנו לא מעוניינים באמהות. אנחנו לא מעוניינים בנשים שמתכננות להיות אמהות בקרוב. אנחנו לא רוצים עובדות שצריכות להשקיע את האנרגיה שלהן בעוד משהו, מלבד מקום העבודה שלהן. שיצטרכו לצאת מוקדם לאסוף את הילד מהגן,  שיצטרכו להישאר איתו בבית כשהוא חולה, או כשיש לו חופשים. לא, תודה!

אז למה בעצם שאהיה מתוסכל מהנושא? הרי לכאורה  אין לי שום בעיה משני הכיוונים! מצד אחד, שום מקום עבודה לא מסנן אותי על בסיס המגדר שלי או המצב המשפחתי שלי. מצד שני, לאישתי אין ברירה אלא לקבל את המצב בו הגבר הוא ה"מפרנס", שצריך להישאר בעבודה עד 8 בערב, שצריך להצטיין ולהתקדם. אבל אני רואה אותה מהצד, את אשתי המוכשרת, האינטיליגנטית, הרגישה, הצד המוצלח יותר של הזוגיות שלנו, ואני יודע שבסוף היא תצטרך להתפשר. כמו שכל החברות שלה התפשרו. כי במקום העבודה שלי, או בכל מקום עבודה אחר לצורך העניין, אין דבר כזה "משרת אב". אין מקום כזה שמאפשר לגברים לצאת בכל יום בשעה 16:00 כחלק מהגדרות המשרה. אם הבן שלי חולה, האופציה הראשונה והיחידה היא שאשתי תפסיד יום עבודה, כי אצלנו הגברים זו אף פעם לא אופציה. יש ימים שלמים שאני לא רואה את הבן שלי, כי נדרש ממני להישאר בעבודה "שעות עבודה לא שגרתיות", "שעות נוספות", "שעות מרובות", או סתם להישאר כעניין של שגרה עד השעה 19:00 כמו כל שאר העובדים הגברים במשרד, שרואים את הילדים שלהם רק בסופי שבוע.

ללא שם

איך אנחנו, כחברה מערבית מתוקנת, מעזים להתנהג כך כלפי הנשים שלנו? איזה מין פרדוקס אנחנו מייצרים, כאשר מצד אחד קיים לחץ אדיר לעשות ילדים, להתרבות, לשמור על רוב, להגדיל משפחות, להעמיד מורשת ועוד כל מיני הגדרות טיפשיות לרצון של שני אנשים להפוך למשפחה, ומצד שני אנחנו הופכים את האימהות למצורעות של שוק העבודה? למופלות התמידיות, אלו שצריכות לבצע את כל המשרות שנמצאות בתחתית הפירמידה, שמקבלות את השכר הכי נמוך, שצריכות להתנצל באופן תמידי על כך שהן אימהות? ולקבל באופן תמידי את התחושה שהן צריכות להגיד תודה למעסיק שלהן שבכלל לקח אותן לעבודה?

אשתי מחפשת עבודה, היא לא מצליחה לעבור שיחות סינון טלפוניות ראשוניות, כי זה תמיד מגיע לשלב בו שואלים אותה על זמינות למשרה מלאה והיא מציינת שהיא אמא, שיש לה סידור לילד פעמיים בשבוע אבל שלוש פעמים היא צריכה לסיים בשעה 16:00. זה תמיד נגמר באיזה שתיקה ארוכה מהצד שלה, אני רואה את הפרצוף שלה מתענן, כשהיא שומעת שוב את הצד השני. "אני מתנצלת (זו תמיד אישה, סביר להניח אמא, שמעיזה לסנן אמהות אחרות בשיא של צביעות), אבל אנחנו מחפשים מישהי למשרה מלאה. בהצלחה!".

ללא שם

אל תתייאשי, אשתי היקרה. נסי לנצח את האפליה, את הנורמות הדפוקות שאנו חיים בתוכן. נסי לנצח את השיטה הגברית המכוערת, בתוך שוק עבודה פאלי שמכתיב שיטות עבודה מאתגרות ולא הגיוניות עבור כולנו – נשים וגברים כאחד. נסי בשבילך, בשביל החברות שלך שכבר התייאשו ועשו הסבות מקצוע למורות וגננות, בשבילי ובשביל הבן שלנו, שאולי יגדל בחברה קצת יותר מתוקנת. כשהוא יהיה בעלים של חברה, כולם יסיימו בשעה ארבע ויצאו לבלות עם הילדים שלהם, לגדל אותם להיות אנשים טובים והוגנים.

תגובות סגורות.