שם הכותב: תאריך: 08 דצמבר 2014

כולנו נתקלנו לאורך הילדות בנטייה של ההורים והמורים לחנך אותנו להיות צודקים. למשל, אם ילדה לקחה בובה של ילדה אחרת, ההורים שלה יגידו לה שזה מעשה לא צודק- שתחזיר את הבובה ותבקש סליחה. כשאנו בוגרים יותר, בשירות הצבאי, או במקום העבודה המפקדים והמנהלים מנחים אותנו לא להיות צודקים אלא, להיות חכמים. לדוגמא, אם החברה טעתה וגבתה כ-5 ₪ מיותרים מלקוח מסוים (שצפוי שלא לשים לב לגביית יתרה זו), סביר להניח שמנהלים רבים ינחו שלא לידע על כך את הלקוח (מהלך "חכם" אשר מכניס עוד כסף לחברה). בשלב בוגר יותר, היועצים והפסיכולוגים מנחים שלהיות חכם או צודק זה "תלוי בנסיבות ובסיטואציה" כלומר: תלוי בהשלכות, תלוי במערכת היחסים עם אותו אדם ועוד. קבלת ההחלטה שבין "חכם" ל"צודק" היא מאוד מורכבת שכן, הראשון מתחבר לראש והשני ללב , או כפי שאמי הפולניה הייתה מגיבה ליועצים ולפסיכולוגים- "מה שתלוי מתייבש ונופל". אם ככה, איך אנחנו צריכים לנהוג כבני אדם – בצדק? בחכמה? להתחשב בנסיבות המקרה ואז להחליט?

תמונה לפוסט

לטעמי התייחסות לכל גישה בפני עצמה היא טעות מרה – אין כזה דבר להגדיר דרך פעולה ויהי מה ללכת על פיה, בלי להסתכל לצדדים. אני חושבת להיפך ואני מסכימה עם כולם. מסכימה עם ההורים, המורים, המפקדים, המנהלים, היועצים והפסיכולוגים – עלינו, כבני אדם בוגרים, לא לבחור להיות חכמים או צודקים אלא- להיות חכמים לצד צודקים וכמובן להתחשב תוך כדי בנסיבות ובסיטואציה.

כבני אדם שעובדים בחברות שונות אנחנו נתקלים לאורך שגרת היום בכל מיני סיטואציות ומגיבים להן או בצורה חכמה, או בצורה צודקת או "תלוי בסיטואציה ובנסיבות". לכן, חשוב לשים דגש ולהתמקד בגישה שלנו, בני האדם, לסיטואציות השונות הללו בפן של הפירמות בהן אנו עובדים. בתור אינדיבידואלים העובדים בחברות בעלות אופי שונה, אנו נתקלים במצבים שגורמים לנו להגיב באחת משלושת הגישות (חכם/צודק/תלוי נסיבות וסיטואציה אתמקד בעולם האחריות תאגידית ואמחיש את גישתי בעניין: במציאות של היום ארגון לעיתים לוקח על עצמו אחריות כתאגיד ולעיתים לא. מבין המקרים בהם הארגון לא לוקח על עצמו אחריות ישנם מקרים המרגישים לנו "צודקים" וכאלו המרגישים כ"לא צודקים". לדוגמא, "לא צודק" שהארגון בו אנו מועסקים הרוויח רווח נקי בלתי מבוטל בשנה הקלנדרית האחרונה ולא חילק רווח זה עמנו, עובדי הארגון –  עקרונית חלוקת רווח הוא הדבר הצודק לעשות. עם זאת, לא תמיד ניתן לפעול "חכם" ולדרוש או לתבוע את החברה על מיני מצבים שונים בהם היינו מצפים שהיא תביע יותר אתיקה ואחריות כתאגיד.

אסור להישאר אדישים לאי צדק, אסור לפעול רק חכם ללא רגישות ואסור להתחשב בסיטואציה ובמערכת היחסים בלבד אלא, יש לשלב שלוש גישות אלו. השאלה העולה היא- כיצד? למשל, בהמשך לדוגמא האחרונה, – עלינו כאינדיבידואלים תחילה לפעול על ידי הבעת דעתנו למנהל ולראות כיצד זה מתקדם הלאה(חשוב לסייג ולהגיד שניתן גם להגיב ב'גדול' למשל, להקים מחאה חברתית. אך גם זו מאבדת מכוחה עם הזמן וקיימת לעיתים התחושה כי חלק מהמחאות נתפסות כ"טרנד חולף").

במילים אחרות, צריך להתמודד ולפעול לצדק אך בדרכים חכמות. אמנם לא ניתן להקים מחאה או לתבוע את החברה על כל מקרה ומקרה לא צודק ו"לא בסדר", אך אסור להישאר אדישים למקרים אלו. אם כך, על עובדים, הנמצאים בסיטואציות לא צודקות בנושאי אי לקיחת אחריות תאגידית של החברה בה הם מועסקים, לפעול בצורה חכמה ושקולה ולבחור את המלחמות שלהם. על כל אחד לשאול את השאלות הבאות: 1. האם נתקלתי בסיטואציות של אי צדק? 2. באילו ממצבים אלו אני הולך להילחם וכיצד? 3. מהי הסיטואציה ומה הנסיבות? (האם יקשיבו לי? האם עובדים נוספים מרגישים כמוני? וכו'). לא קיימת תשובה אחת חד משמעית ונכונה לכל השאלות הנוגעות לטקטיקת ההתנהלות החכמה והצודקת אלא, התשובה תלויה בסיטואציה, בנחישות ובשחקנים.

ולסיכום, יש לשמור על הצדק אבל לעשות זאת בחכמה. לכן אל תשאפו להיות חכמים או צודקים – תשאפו להיות שניהם ביחד.

תגובות סגורות.