שם הכותב: תאריך: 18 פברואר 2015

אמות המידה המוסריות שלנו אינן אחידות, הן תלויות בסביבה בה גדלנו ובתקופה בה אנו חיים. במהלך חיינו אנו מבססים סט של ערכים שנשענים על חוויות אישיות שעברנו ומהחינוך שצברנו מהמסגרות השונות (משפחה, בתי ספר, צבא, עבודה). בסוף התהליך לכל אחד מאיתנו נוצרות מאזניים המאזנות בין טוב לרע, תהליך ההכרעה דומה אצל כולם אך נבדלת בכובד המשקולות. בגלל השקפות העולם הסובייקטיביות שלנו לכל ערך יש משקל משתנה מאדם לאדם. לפיכך, הכרעת הדין שבין הטוב והרע, האתי והלא אתי מתקשה לקבל תשובה אחת נכונה.

אם כן, מהי אתיקה? וכיצד ניתן לבקש מתאגיד להיות אתי כשבעצם אין הגדרה לנושא?

בפוסט הבא אציע תהליך למציאת קרקע משותפת, הסכמה גורפת בנוגע לסט ערכים מנותק מהזמן והחברה במטרה להציע בסיס להגדרת אתיקה לעסקים. לשם כך נתחיל במקום טיפה רחוק ומוזר, התנ"ך, הסיפור היחיד ששלושת הדתות הגדולות מסכימות עליו.  עשרת הדיברות מייצגות חוקים דתיים – בין האדם למקום (ארבעת החוקים הראשונים) וחברתיים – בין האדם לחברו (ששת החוקים האחרונים) אלו הם חוקים מוסכמים בכל חברה באשר היא, בלעדיהם לא יתאפשרו חיי קהילה כלל והם מתקיימים בכל הדתות. ברמת העיקרון ניתן להגיד שלא היה אפילו צורך לרשום חוקים אלה כי הם הבסיס החברתי המובן מאליו, ערכים מטאפיזיים שהם סט חוקים של צורת שלטון מוקדמת. למטרת פוסט זה, החוקים הללו הם בסיס הידע שלנו, השלב הראשון בפירמידה ועליהם אבסס את המשך התהליך.

ללא שם

כעת משזה נאמר נמשיך בתהליך, על בסיס כללי המוסר נבנה שלבים נוספים של ערכים, מוגדרים ומובנים, כאלה שיהיו מוסכמים על רובנו בהגדרה של האם תאגיד אתי או לא. כיוון ובהקשר העסקי עסקינן, נצמצם את ששת הדיברות הנותרות לאלו הרלוונטיות לנו, אלו יהוו את השלב השני בפירמידה:

לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר – איסור עדות שקר.

לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ.

הערה – הדיבר לא תגנוב מדבר על איסור חטיפת אדם בישראל ולכן אינו נכנס לשלב השני בפירמידה.

איסור עדות השקר מדבר על החובה לתת תשובה אמיתית בעמידה לדין, בנקודת מבט עסקית נתייחס לזה כאל דיאלוג אמיתי בין התאגיד לעובדיו ולקוחותיו. הדיבר לא תחמוד מדבר על איסור הוצאה מהזולת בתחבולות, ואף בתמורה כספית נדיבה. נקודת המבט העסקית לדיבר זה היא הצורך שתאגיד לא ינהג בכוחניות או בחוסר תום לב כלפי עובדיו ולקוחותיו. כדי להגיע להגדרה אחת רלוונטית לאתיקה נבצע הלחם של שני דיברות אלו. כהיקש לוגי בשילוב השניים עלתה בעיניי הגדרה אחת – הוגנות.

הוגנות משמעותה היא קיום של יחסים בין מערכת יחסיים בין התאגיד לאדם המושתתים על אמות המידה הנובעות מהדיברות. לשם קיום ההוגנות צריך להיות דיאלוג המושתת על אמת.

  1. דיאלוג – כדי שתהיה הוגנות קודם כל צריך להתקיים דיאלוג בין התאגיד לעובדיו ולקוחותיו. תאגיד להיות בתהליך מעגלי וחוזק של שיח עם הסביבה שבה הוא פועל, ההוגנות מייצגת שיח אמיתי, להודות בטעיות כשצריך, ולפרסם מידע אמיתי ולא מטעה.
  2. אמת – חלקה השני של ההוגנות האומר כי אין צורך בגריפת רווחים מוגזמת אין טעם ב"לדפוק" לקוחות, תאגיד הוגן לא ינצל את כוחו מול עובדיו ולקוחותיו.

מאחורי הליך זה עומד ניסיון לבסס אקסיומה, שאם מקבלים אותה המשך התהליך להגדרת האתיקה צריך להיות הגיוני ומתבקש. אותה אקסיומה שניסיתי להשיג היא מכנה ערכי משותף שיהיה מקובל על הרוב המוחלט של האנשים.

ללא שם

ההתייחסות הקיימת היום לאתיקה היא כחסרת הגדרה, בעלי עניין שונים (ירוקים, ארגוני עובדים, ארגוני צרכנים) מנסים כל אחד בתורו למתוח את ההגדרה כך שתכלול ותהלום בצורה מרבית ככול האפשר את האינטרסים אותם הם מייצגים. בעושם זאת  הם מונעים קיום שלה, כיוון ואין הגדרה מוסכמת לכל אלא מאבק בין בעלי עניין. הפישוט המוצע נועד כדי לתת אבן דרך מוסכמת לכל, שתציין את התחלת הטמעת האתיקה בארגון. ברגע שההוגנות תתקיים התאגיד יהיה אתי, אין צורך להסתבך בניואנסים אחרים שיכולים להרתיע ולהקשות תאגידים שרוצים להפוך לאתים. כך למשל אם נסתכל על דירוג מעלה, נראה סט דרישות מורכבות ומפורטות, כל כך הרבה דברים שארגון צריך לקיים כדי להיחשב אתי. המורכבות הזאת הופכת בעל כורחה לחסם כניסה, או לחלופין אמת מידה בלתי אפשרית גם לתאגיד וגם לאדם הבוחן אותה. כיוון שכל דרישה יכולה להיתפס ברמת חשיבות שונה אצל כל אדם, גם תאגיד שיעמוד ב-80% מהדרישות מסתכן בכך שייתפס כלא אתי ע"י קבוצת בעלי עניין מסוימת (למשל הירוקים).

ההסכמה שאתיות היא הוגנות, ושההוגנות היא דבר המתבטא בקשר שבין החברה לאדם נמנעת מבדילה מתוכה דברים חשובים כמו שמירה על איכות הסביבה. חשוב  להדגיש כי אין הכוונה ששמירה על הסביבה אינה חשובה, אולם היא אינה חלק מהאתיקה כהגדרתה לפי פוסט זה, האתיקה היא פועל יוצא מערכת יחסים בן אדם/תאגיד לחברו. ניסיון נוסף להעמסת פרמטרים אחרים מבסס חסם כניסה פסיכולוגי לתאגידים. כמובן שאיני פוסל מחשבה ירוקה בתאגידים, אך למען ההגדרה ולשמה בלבד אתיקה היא הוגנות. לאחר שתאגיד ישיג זאת הוא יוכל להמשיך לנקוט בפעולות אחרות המתאימות לאופי שלו, של עובדיו ולקוחותיו.

נסיים בסוגיה אופטימית, ההגדרה הנ"ל לאתיות משרטטת גבולות מתאר ברורים, האם כחלק מהמאבק להשגת יתרון תחרותי בעתיד ישתמשו שני עסקים מתחרים בפעילויות חברתיות כערך בידולי ביניהם?  עכשיו כשיש הסכמה ברורה ששניהם אתים, האם כל עסק יתמקד באג'נדה חברתית אחרת וימנף אותה ובנוסף לתחרות ברמת המוצר/השירות נקבל תחרות בנושאים אתים שמעבר להגדרה הבסיסית?

ללא שם

תגובות סגורות.