שם הכותב: תאריך: 06 יולי 2016

חזרתי לספסל הלימודים ללימודי תואר שני תקופה ארוכה לאחר סיום התואר הראשון,  ואחרי שני סמסטרים אני טרם מבינה האם השינוי בצורת הלימוד בין התארים שאני חווה הוא מפאת הבדלי מוסדות הלימוד שלמדתי בהם או שהסטודנטים לתואר שני מגיעים עם גישה שונה ללימודים.

בלימודי התואר השני נתקלתי "בתופעת למידה" שונה מהתואר הראשון בכל נושא של הכנת עבודות להגשה כחלק מהציון הסופי לקבלת הציון – "התופעה" הינה הדרישה של המרצים ועוזרי ההוראה להגשת עבודות בקבוצות של ארבעה עד שבעה סטודנטים. כמובן שזה צוין בסילבוס שפורסם בתחילת הסמסטר, ובדיעבד הסתבר לי שההגשה בקבוצות הינה חובה. עד כה איני מבינה את הסיבה לכך.

תלמידי תואר שני הינם בד"כ אנשים שנכנסו כבר למעגל העבודה שאינה עבודה סטודנטיאלית, רובם בשלבי הקמת משפחה וחתך הגילאים שלהם גבוה מהתואר הראשון. כתוצאה מכך, כיתות הלימוד אינן אורגניות ובמרבית המקרים אין את אווירת הלימוד של התואר הראשון מבחינת חיי החברה וגיבוש הסטודנטים. מרביתם מגיעים לשיעורים ובורחים עם שחרור המרצה. כל המאפיינים הנ"ל מערימים קשיים על יצירת קבוצות גדולות להכנת העבודות המשותפות.

להחלטה לרכוש השכלה הן מקצועית והן אקדמאית סיבות אישיות. זה יכול להתחיל מרצון להתפתחות מקצועית, יוקרה, קידום בקריירה ועוד סיבות רבות, אך המטרה לדעתי בסופו של דבר הינה להשכיל, להתפתח ולהיחשף לכיוונים חדשים. במקביל על מוסד הלימודים לנסות ולדאוג שהסטודנט ייכנס- ישתלב במסגרת הלימודים ויפיק ממנה את המרב. מוסדות לימוד עושים זאת לדוגמא כשהם "מכריחים" סטודנטים להגיע לשיעורים הן בנוכחות חובה על ידי רישום והן על ידי הורדת ציון במידה ולא הגעת לאחוז נוכחות מסוים שנקבע מראש.

השאלה שאני מעלה כאן היא – אם הגשת עבודות בקבוצות מעל שלושה סטודנטים אכן אפקטיבית לתהליך הלמידה? מה הסיבה "שמכריחים" סטודנטים להגיע לשיעור, אך לא מוודאים שהם אכן למדו ממנו? האם המרצים באמת מאמינים שכל הסטודנטים שמגישים את העבודה עשו אותה? למדו ממנה? והאם הם בכלל קראו אותה?

אחרי מספר עבודות להגשה של קבוצות מעל שלושה סטודנטים (שזה גם לא מעט) אני יכולה לומר, שלדעתי במרבית המקרים יש סטודנט אחד או שניים שעושים את העבודה והשאר "נתלים" על גבם, בעוד שהציון של כולם זהה כמובן. התוצאה היא שתהליך הלמידה, ההשקעה וההוגנות כמובן שאינם זהים לכל מגישי העבודה.

בשיחה עם אחת המרצות לגבי  נושא זה היא נתנה לי נקודה למחשבה שהמטרה היא שתהיה קבוצת חשיבה על העבודה, וכך הלימוד יהפוך לפורה יותר מאתגר ומפתח. היא צודקת לדעתי, אבל במבחן המציאות זה אינו מחזיק מים. ראשית בגלל הסיבות שסטודנטים לתואר שני לא יפגשו בכדי לקיים קבוצות חשיבה ולמידה משותפת להכנת עבודה הן שונות- חוסר זמן; קיום של קבוצות חשיבה עם שישה סטודנטים אך הקבוצות אינן אורגניות ואינן קבוצות למידה של כל התואר אלא רק של הקורס שבו יש להגיש את העבודה, ולכן אין לויאליות לחברי הקבוצה מה גם שזה עלול לפגוע בהוגנות של חלוקת העבודה. מרבית הסטודנטים לא יישארו לקבוצות חשיבה בספריה בכדי להכין את העבודה המשותפת. מקסימום שיתוף הפעלה שיהיה בין חברי הקבוצה יהיה כמה הודעות בוואצאפ של חלוקת העבודה: מי מעצב את העבודה? מה תעודות הזהות של שארי חברי הקבוצה? קבוצות חשיבה הן דבר מבורך וחשוב מאוד, הוא פותח אותנו לדעות ולהתפתחות שונה אך לטעמי זאת לא הדרך ליצור את קבוצות החשיבה, הן צריכות להיות כחלק מתוכנית הלימוד של הקורס.

93dd105f-fb35-4126-985a-ff3be09d5b15
תמיד יהיו  את הסטודנטים שהגיעו רק  בכדי להצטלם עם הגלימה בטקס חלוקת התארים ולקבל את התעודה, מבחינתם זה נהדר שיש מי שייעשה עבורם את העבודה, אבל היכן תפקיד המרצים בכל הפיקוח על הלמידה? מהי הסיבה שהמרצים מקפידים על נוכחות חובה? ועל למידה אמתית אינם מקפידים? מדוע מבחינת המרצים זה לא בסדר להרצות מול כיתה חצי ריקה  והם "מכריחים"  סטודנטים להגיע לשיעור, אבל זה כן תקין מבחינתם שסטודנט יקבל ציון על עבודה שהוא לא עשה ואף  בחלק המקרים כלל לא קרא את העבודה? והכי חשוב- לא הפיק למידה מהקורס. השאלה שלי מהי המטרה בסופו של דבר של המרצים האם המטרה של המרצים היא לא לוודא שאכן הסטודנטים השכילו ולמדו מהקורס?

d4b13f21-0bc8-486d-8adf-560a40abb0ed

השיטה של כתיבת מטלות קבוצתיות מעלה את סוגיית ההוגנות. ראשית, גם במידה שמחלקים את העבודה בצורה הוגנת הרי זה ברור שלא תמיד הרמה של כותבי העבודה זהה. שנית, האם זה הוגן שירד למישהו ציון כי אני לא השקעתי מספיק או כי אני לא הבנתי את החומר היטב? מדוע הוא יצטרך לשכתב את העבודה שלי היות והציון חשוב לו? האם זה תהליך הלמידה הנכון? האם זה הוגן ונכון?

בשיחות שלי עם סטודנטים נוספים בנושא הועלתה ההשערה שהמטרה שעומדת מאחורי הגשת עבודות בקבוצות גדולות זה הרצון של צוותי ההוראה לבדוק פחות עבודות. במידה וזאת הסיבה אני יכולה להבין את ההיגיון שעומד מאחוריה, אך עולה השאלה היא האם לא עדיף להקטין את היקף העבודות וכך העבודה תהיה בקבוצות קטנות יותר, כל סטודנט ייעשה את העבודה שלו ויוכל לחקור וללמוד את העבודה, כך יהיה ששני הצדדים יפיקו תועלת מכך, צוותי ההוראה יבדקו אותה כמות של עבודות אך מצד שני כל סטודנט יהיה אחראי על הלמידה שלו.

*פוסט זה נכתב ע"י סטודנטית הלומדת בקורס "סוגיות באחריות תאגידית"*

תגובות סגורות.