שם הכותב: תאריך: 28 ספטמבר 2014

מדוע מנהלים מפספסים את מחזיקי העניין החשובים לפירמה?

כאשר מנהלים מקבלים החלטות נשמעים ברקע קולות של מגוון מחזיקי עניין, עובדים, לקוחות, ארגונים חברתיים, משקיעים ועוד, שעשויים להיות מושפעים מההחלטה. מחזיקי עניין אלה מחזיקים בציפיות ותביעות, לעיתים סותרות, מהפירמה, ולא תמיד קל למנהלים להעריך באיזו מידה נדרשת היענות לדרישות של מחזיק עניין מסוים. מאמר תיאורטי של פיט טאשמן מאוניברסיטת פורטלנד וג'ונתן ריילין מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, אשר פורסם באוקטובר האחרון בכתב העת  Business Ethics Quarterly, מציג את מגבלות המנהלים בניתוח בולטות מחזיקי העניין ומציע מודל פעולה משופר המבוסס על דיאלוג.

המידה שבה פירמה נדרשת לזהות ולנהל את התביעות של מחזיקי העניין מוגדרת כ"בולטות מחזיקי העניין", ונבחנת על פי קריטריונים של עוצמה (ההשפעה האפשרית של מחזיק העניין על הפירמה), לגיטימיות (מידת ההשפעה של הפירמה עליו), ודחיפות טענותיו. ככל שבולטות מחזיקי העניין גדולה יותר כך קיימת חשיבות ודחיפות רבה יותר מבחינת הפירמה להתייחס ולהיענות לתביעותיו של מחזיק  עניין זה.

במאמר נטען כי מנהלי הפירמה, אשר מנתחים את שלושת הגורמים על מנת לזהות את מידת הבולטות של מחזיק עניין, עשויים לשגות בהערכה שלהם בגלל מגבלות תפיסתיות כמו רציונליות מוגבלת, אופורטוניזם, ואסימטריה של המידע. על מנת לצמצם מגבלות אלה הם מציעים להתבסס על דיאלוג עם מחזיקי העניין, שלדבריהם יביא להערכה מדויקת יותר של בולטות מחזיקי העניין ויתרום לביצועים העסקיים של הפירמה.

המאמר תורגם במלואו וניתן לצפות בגירסתו המלאה בעברית כאן. 

תגובות סגורות.