שם הכותב: תאריך: 10 מרץ 2013

השבוע חבר סיפר לי על ההתנהלות בעירייה של אחת הערים הגדולות בארץ, הוא שמע זאת מבת זוגתו שעובדת שם. הסיפור הוא כזה, כל מחלקה מקבלת תקציב בתחילת השנה ואם נשאר עודף בסוף השנה חייבים "לבזבז" אותו. אחרת, יבינו שהמחלקה לא באמת צריכה את היקף התקציב שהקציבו לה והתקציב של השנה הבאה יקטן. כתוצאה מכך, באירוע במתנ"ס העירוני בחודש דצמבר הוציאו אלפי שקלים על סידורי פרחים וכיבוד, בזמן שבאירועים זהים בתחילת השנה ההוצאה הכספית הייתה רבע וזו דוגמא אחת מתוך כמה תרחישים.

בהתחלה זה הרגיז אותי והדבר הראשון שחשבתי היה: אם הם רק היו מרימים את האף שלהם קצת מעבר לבועה הקטנה והמצומצמת שבה הם פועלים בעבודה היומיומית השוטפת וחושבים על אינטרסים בצורה קצת יותר רחבה. אם אותו עובד היה חושב לעצמו יש לי עודף בתקציב השנה ואני כאן על מנת לשרת את תושבי העיר בצורה הכי טובה ומהימנה, אז אני אחשוב מה חסר להם, מה הם היו רוצים? מה יהיה הכי טוב בשבילם?" אולי עודפי התקציב היו מנוצלים לדברים חשובים יותר. דפוסי חשיבה כגון: הם, להם ובשבילם שזה בעצם: אנחנו, לנו ובשבילנו, כי כולנו תושבים, צרכנים וכו', צריכים לתפוס יותר מקום מ: אני, לי ובשבילי. אז נכון קל להגיד מהצד וקשה ליישם כשאתה בפנים, מאד קשה אבל חברים, בואו לא ניתן לבירוקרטיה להכניע אותנו. מה שעצוב הוא שברוב המקרים כשמישהו כבר חושב מחוץ לקופסה ואומר "בואו נשתמש בעודפים לטובת משהו מועיל למען תושבי העיר" תמיד יהיו את אלו שיגידו "עזוב עדיף לא להעלות את זה בכלל" או "אתה עוד לא מבין איך הדברים עובדים כאן"  ולפעמים גם "חחח חי בסרט!".

המרכז לאחריות תאגידית

אז מה עושים כשיש עודף בתקציב?

סיפור הזה הוביל אותי לחשוב שישנו מקום ליישום של אסטרטגיה וכלים מתחום האחריות תאגידית, שכביכול "שייכת" לתאגידים, בשלטון המקומי ובמגזר הציבורי בכלל. פורטר וקריימר כתבו במאמרם "יצירת ערך משותף"  ש"יותר מידי חברות הפסיקו לשאול את עצמן את שאלת היסוד: האם המוצר שלנו מספיק טוב בשביל הלקוחות שלנו?" לדוגמא חברות מזון שעשרות שנים מתמקדות בטעם ובכמות, מתמקדות מחדש בצורך הבסיסי בתזונה טובה יותר. יכול להיות שהשלטון המקומי, הכולל את העיריות והמועצות המקומיות קצת זנח את השאלה "האם המוצר שלנו מספיק טוב בשביל התושבים שלנו?".

"דיאלוג" היא מילה חזקה היום בשיח האחריות התאגידית וזהו כלי מצוין שבעזרתו ניתן להקשיב לכל הגורמים ולתכנן לטווח ארוך תוך כדי יצירת ערך משותף לכל מחזיקי העניין. חברות עסקיות רבות מנסות לייצר דיאלוג נכון עם הצרכנים והסביבה או לחילופין לבחון את טיבו של הדיאלוג הנוכחי. דוגמא ליצירת דיאלוג היא מעבר מתקשורת חד-סיטרית, כגון קמפיין גדול בטלוויזיה, לתקשורת רב סטרית שיכולה להיות שיחה עם הצרכנים במדיה החברתית או בפורום שולחנות עגולים עם נציגים שונים באוכלוסיה. נשאלת השאלה האם המועצות המקומיות מנהלות דיאלוג עם התושבים שלהם?

 

דיאלוג

צריך לדעת להקשיב

נשמע כל כך טריוויאלי, הרי הן קיימות בשבילנו ובכל זאת לא חסרות דוגמאות לפער הגדול שקיים בין רצון התושבים לפעולות העירייה. אני לדוגמא לא מבינה מדוע בעיר הולדתי כפר סבא, כל השדות והפרדסים שבעבר הקיפו את ביתי הפכו לבניינים ועוד בניינים. מדוע לעירי שפעם היה בה ריח הדרים, יש ריח של פיח מכוניות ומערבלות בטון? אולי בדיאלוג נכון הייתי מבינה יותר את פעולות העירייה והיא הייתה מבינה אותי.

ערכתי סקר קצר בין מכריי על אופי התקשורת שלהם עם העירייה והתשובות היו די זהות: פקח שנתן קנס על גיזום, תשלום דוחות חניה, התראה על מבנה מסוכן שחייבים לשפץ אחרת יקבלו קנס, בקיצור הדיאלוג הנוכחי מתבסס בעיקרו על תשלום ארנונה וקנסות. כששאלתי למה עוד הם מצפים מהעירייה, חלק ענו בהקשר לתחום הסביבתי. לדוגמא: ביקשו להרחיב את התשתית למחזור חומרים שונים. העירייה יכולה שתשקיע בתשתית מחזור ובהקמת מתקן מחזור תוכל לייצר רווח ממכירת חומרי הגלם וגם לספק מקומות עבודה חדשים. ובכן, בעזרת דיאלוג אמיתי ניתן לייצר תוכניות ארוכת טווח שיספקו את צורכי התושבים והעירייה יחדיו.

ונסיים עם אנקדוטה קטנה, להפסיק לקחת את הדברים כמובן מאליו ו"להטיל ספק" אלו שני כלים שאני מוצאת אותם מאד יעילים לבחון הרבה דברים בחיים, אם זה בקריירה ואם בחיים האישיים. הטלת ספק בכל, הובילה את הפילוסוף רנה דקארט למסקנת העל ״אני חושב משמע אני קיים״. אומנם זה היה לפני כ-400 שנה והיום נוטים יותר לשייך את המונח לנוכחות או אי-נוכחות בפייסבוק, אך עדיין יש כל כך הרבה במשפט "הפשוט" הזה – לחשוב, כן פשוט לחשוב. אז נכון, מועצות מקומיות הן גופים בירוקרטים ולעיתים נדמה שמנהלים אותן טפסים ונהלים, אך למעשה נמצאים ומתנהלים שם אנשים חיים ומוכשרים שרק צריכים לחשוב מעבר למובן מאליו ולהטיל ספק בשביל כולנו.

בזמן שאני כותבת שורות אלו בבית קפה של לפטופיסטים, מתנגנות ברקע המילים "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר…" ולמרות ששיריו של שלמה ארצי לא צובטים לי את הלב, החלטתי לסיים בנימה אופטימית.

חברים, קצת אכפתיות ויהיה לכולנו יותר טוב היום ומחר.

תגובות סגורות.