שם הכותב: תאריך: 28 מאי 2016

במסגרת מטלת הביניים בקורס אחריות תאגידית נתבקשנו לתאר בעיה עימה מתמודד תאגיד על רקע פעילותו העסקית. לאחר גלישה באינטרנט בחיפוש נושאים "חמים" ורלוונטיים, נתקלתי בנושא הפקת שמן הדקל והשפעתו המזהמת על הסביבה.

מודה ומתוודה שההקשר היחיד בו הכרתי את מושג שמן הדקל עד לנקודת זמן זו היה בפרסומות למזון תינוקות, ומכיוון שילדים עדיין אין לי- לא טרחתי להעמיק ולברר מה פשר העניין. בזמן כתיבת העבודה נדהמתי לגלות שבמרבית המוצרים שאנו צורכים- החל ממוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה, וכלה במזון שאנו אוכלים- קיים שמן דקל, ושתאגידי הענק, העושים בו שימוש, מודעים לנזקים האדירים הנגרמים מתהליך הפקתו ולא פועלים מספיק, אם בכלל, לשינוי.

מההשפעות הבריאותיות בחרתי להתעלם, שכן מדי יום יוצא מחקר שמעיד לזכות נושא מסוים וביום שלאחר מכן מתפרסם מחקר המפריך אותו. עם זאת, ההשפעות הסביבתיות הקשות וההרסניות הינן ודאיות ובלתי ניתנות לערעור.

חברת קולגייט-פלמוליב הינה אחת מ-14 חברות ענק גלובליות המהוות צרכניות עיקריות של שמן דקל אשר תהליך הפקתו פוגע באיכות הסביבה. המדיניות המוצהרת של חברות אלו היא הגעה ל־0% צריכת שמן דקל שהפקתו גורמת לנזקים. למרות זאת, מבדיקות שנתית שעורכת חברת גרינפיס, עולה כי קולגייט-פלמוליב אמנם מציגה מדיניות רשמית לשימוש בחומרי גלם שאינם פוגעים ביערות, אך לא הצליחה להציג ראיות למדיניות זו בפועל.

עם העלאת המודעות הציבורית לסוגיות סביבתיות בשנים האחרונות, בעיה זו עלולה לגרום לפגיעה מהותית בחברה- הן מבחינת מוניטין ותדמיתה הציבורית והן מבחינה כלכלית כחרם צרכנים ופגיעה במחיר המניה.

ללא שם

השפעת תהליך הפקת שמן הדקל על איכות הסביבה

שמן דקל הוא שומן רווי צמחי המופק מעצי דקל שגדלים באזורים טרופיים. על פי סקר של ארגון המזון הבינלאומי, בכל אחד מעשרה מוצרים הנמכרים במרכולים יש שמן דקל, כאשר מחצית ממוצרי המזון המעובדים על המדפים מכילים שמן זה. כתוצאה מהביקוש הרב, החלו חקלאים בבירוא שטחי ענק של יער טרופי ותיק באינדונזיה לשם שתילת עצי דקל לייצור שמן.

ללא שם

כתוצאה מפעילות זו, כמויות גדולות של פחמן דו-חמצני שאוגרים היערות משתחרר ותורם להתחממות כדור הארץ. מאז 1990 נשרפו באינדונזיה 310 מיליון דונם של יערות גשם טבעיים כדי לפנות שטחים חקלאיים, שטח המקביל לגודלה של גרמניה. ההשפעות העיקריות של בירוא היערות הינן:

  • שחרור גזי חממה בהיקף גבוה המוביל לזיהום אוויר ולהתחממות גלובלית- אינדונזיה הפכה למקור פליטת פחמן דו חמצני השלישי בגודלו בעולם.
  • הכחדת היערות הטרופיים המהווים בית גידול למגוון עצום של אורגניזמים- יערות בגודל 5 מגרשי פוטבול נכחדים בכל דקה.
  • תרומה לסכנת הכחדה של חיות בר באמצעות הקטנת כמות הצמחייה בעולם וחיסול בתי הגידול של האורנגאוטן בבורנאו, טיגריס סומטרה והקרנף האסייתי שהובילם לסכנת הכחדה‏ (האורנגאוטן, אומץ בעקבות זאת כסמל המאבק נגד שמן דקל).
  • 83% משמן הדקל בעולם מיוצר באינדונזיה ובמלזיה-תוך כ-15 שנה 98% מיערות הגשם שלהם ייכחדו כתוצאה מבירוא היערות.
  • בירוא יערות ללא הסכמתן של קהילות מקומיות מביא להחרפת עימותים חברתיים ואלימות. לעתים קרובות בירוא היערות מתבצע באזורים נדחים, הרחק מעיני החוק, ומלווה בהפרות של זכויות אדם ודיווחים על מקרים של עבודות כפיה ועימותים חברתיים.

בשנת 2015 גרמו חקלאי הדקל באינדונזיה לשריפות היער החמורות ביותר במדינה מזה 20 שנה, אשר פגעו באיכות האוויר בכל דרום-מזרח אסיה. לפי הערכות, העשן הרעיל השפיע על מיליוני בני-אדם, עד למדינות השכנות מלזיה וסינגפור. בספטמבר 2015 הוכרז מצב חירום לאומי באינדונזיה בשל איכות האוויר הירודה שמקורה בשריפות מסוג זה. 28 מיליון בני אדם הושפעו מאותו גל זיהום חסר תקדים, יותר מ-500 אלף איש באינדונזיה דיווחו כי סבלו ממחלות נשימה חריפות כתוצאה מזיהום האוויר ועלויות תיקון הנזקים הוערכו ב 35-47 מיליארד דולר.

ללא שם

המאבק נגד שמן הדקל והשפעתו על חברת קולגייט-פלמוליב

לפי נתוני האו"ם, אינדונזיה היא היצרנית הגדולה ביותר בעולם של שמן דקל ליצוא, וחברות הקמעונאות הן הצרכניות העיקריות של אותו שמן דקל זול שמיוצר במחיר סביבתי גבוה מאוד. קולגייט-פלמוליב הינה אחת מאותן צרכניות של שמן דקל להפקת מוצריה, אם באופן ישיר ואם באמצעות שרשרת האספקה שלה.

ללא שם

המערכה הסביבתית נגד מטעי שמן הדקל מנוהלת בעיקר על ידי ארגון גרינפיס והיא אחת מחזיתות המאבק הקשות של ארגון זה. תומכי איכות הסביבה נאבקים באינטרסים כלכליים עצומים של ממשלות וחברות ענק וכן במקור הכנסה ותעסוקה מרכזי באזורי הגידול וההפקה של השמן‏.

כפי שתואר לעיל, בתחילת 2016 ערכה גרינפיס בדיקה עבור 14 החברות המהוות את הצרכניות העיקריות של שמן הדקל: במסגרת הבדיקה נבדקו שלושה פרמטרים: 1.שימוש בחומרי גלם ממקורות אחראיים, ממטעים שמתחשבים באיכות הסביבה. 2.דיווח שקוף, כלומר דיווח ברור לגבי מקורות השמן. 3.יצירת שינוי בתעשייה כולה ע"י השתתפות ביוזמות משותפות שיבטיחו שהשמן מגיע ממקורות סביבתיים. מבין שלושת הפרמטרים, השימוש בחומרי גלם ממקורות אחראיים היה המשפיע ביותר על הציון. קולגייט-פלמוליב קיבלה את הציון הנמוך ביותר בכל קטגוריה שנבדקה.

ובנימה אישית

במהלך כתיבת העבודה, כאשר שיתפתי עם סובביי את תדהמתי מגילוי הנושא, נוכחתי לגלות שאינני היחידה שאינה מכירה את הסוגיה, וכי מרביתנו מקשרים את שמן הדקל רק להיבטים בריאותיים מזיקים.

בנוסף, גיליתי שבעולם קיימת מודעות גדולה לנושא- לא רק מצד ארגון גרינפיס, שפעילותו ותרומתו חשובה ומבורכת, אלא הוקמו ארגונים רבים המקדישים את פועלם למען בירוא היערות (כגון RSPO, CDP ו- WWF ).

לעומת זאת בישראל הן המודעות והן הפעילות לטובת הנושא מועטה.

לדעתי, יש לפעול להסדרת הנושא הן מבחינת חקיקה ורגולציה- תוך ניסוח תקנות מחמירות, הטלת קנסות ונקיטת פעילויות משפטיות נגד חברות אשר אינן עומדות בתקנים אלו, הן מבחינה כלכלית- ע"י מתן תמריצים לחברות אשר נוהגות על פי מדיניות רכישת שמן דקל ממקורות אחראיים, תוך מתן תמריצים לחברות אשר עומדות בפרמטרים הנבדקים ע"י גרינפיס והן מבחינה תודעתית- באחריות התקשורת הישראלית להעלות את המודעות לנושא באמצעות פרסומים וכתבות. כמו-כן, בעידן המדיה החברתית חשיפת הצרכנים לבעייתיות שבסוגיה מסוגלת להוביל לנקיטת פעילויות רבות ואף לחרם צרכנים.

 

תגובות סגורות.