שם הכותב: תאריך: 25 מאי 2014

התפרצויות הר געש, רעידות אדמה, מפולת בוץ, גל צונאמי- הצפות אלו רק חלק מהאסונות שפקדו מדינות שונות בעולם, אליהם מדינת ישראל שלחה משלחות סיוע. יום הפיתוח הבין לאומי נותן לנו הצצה ראשונה לאנשים שעומדים מאחורי הקלעים בפעילות ענפה זו. מאחורי הפעילות עומדים שני גופים עיקריים: סיד ישראל- פורום עולמי של עסקים ואנשים העוסקים בפיתוח כלכלי וחברתי בר קיימא, ומש"ב- הסוכנות הישראלית לסיוע ושת"פ בין לאומי במשרד החוץ. שני גופים אלו פעילים לאורך כל השנה וגם כשאין אסונות עסוקים במתן פתרונות וסיוע, בעיקר במדינות המתפתחות. רשימת הדוברים בכנס ארוכה ומגוונת והגיעה  מקשת רחבה מאוד של ארגונים, מוסדות ואוניברסיטאות מהארץ והעולם, בינהם  דיוויד הארדן, מנהל המשלחת לגדה המערבית מטעםUSAID, אילן פלוס- מנהל המחלקה לתכנון וקשרי חוץ: משרד החוץ, יונתן גלזר- ארגון בצדק, פרופ דורותיאה היהולסט- מומחית לתחום הסיוע והשיקום ההומניטרי באוניברסיטת Waganingen, ד"ר עליזה לבמן ענבל – ראש תכנית פירס לחדשנות, דן קטרביס, ראש אגף קשרים בין לאומיים: התאחדות התעשיינים,  והרשימה עוד ארוכה.

יש שישאלו מדוע מדינה שמתקשה לספק את צרכיה שלה, תגיש מלכתחילה סיוע לאחרים, שהריי עניי עירך קודמים. לכן, לפני שמגישים סיוע לאחר יש לדאוג קודם כל להגיש סיוע בתוך הבית. מנגד יש שיצדדו בגישה של "תיקון עולם" ושעל ישראל להוות דוגמה ומופת לעולם כולו. כל הדוברים טענו, כי הגשת הסיוע הכרחית מכמה סיבות-  הראשונה בגלל שזה הדבר המוסרי לעשות. העולם שלנו משתנה, חלק מהשינויים הללו כוללים חלוקה של העולם לשניים, אלו שיש להם (have) ואלו שאין להם (have not). הפערים בין שתי הקבוצות עצומים, וככל שהפערים גדלים, כך הבעיה מחמירה. במהלך 20 השנים הבאות יצטרפו אל האנושות כ־2 ביליון אנשים, 85% מהם יצטרפו אל אלו שאין להם. נתון זה מייצר לחץ עצום על הגלובוס שלנו ועל היכולת שלו לתת מענה על צרכים בסיסים: לספק מזון, מים, אנרגיה וקורת גג.

אם בעבר, המחסור היה בעיה של קבוצות מוחלשות באיזו מדינה עולם שלישי נידחת, בעתיד הקרוב המחסור הזה הופך להיות הבעיה של כולנו, ולכן הגשת הסיוע אינה עוד אופציה אלא חובה של המדינות   העשירות (אלו שיש להן) לפתח ערבות הדדית עולמית כלפי אלו שאין להם. קימות דוגמאות רבות לפעילויות אלו, אציין אחת, בשם מהנדסים ללא גבולות, ואפילו יש לה שלוחה בישראל! לפתרונות המוצעים יש השפעה עצומה על איכות החיים של אוכלוסיות מתפתחות ברחבי העולם.

שנית, עבור מדינת ישראל פיתוח הינו צורך כלכלי ראשון במעלה ויכול ואף צריך להיות המנוע הכלכלי הבא. אם עד כה, מנוע הצמיחה העיקרי של המשק הישראלי היה תעשיית ההייטק, פוטנציאל הצמיחה של תעשיה ההייטק מגיע לנקודת רוויה. היכולת של התעשייה להמשיך לגדול מוגבלת וזאת מפני שעבור רוב העולם הטכנולוגיה אינה רלוונטית. מי צריך גדג'טים משוכללים במקום שאין בו אפילו חשמל או אפילו צורך בסיסי יותר שחסר כמו תשתית ביוב מסודרת. כדי להתפתח במקומות אלו, צריך להביא את ה-Tech לתחומים נוספים וחדשים, בהם מרכזי כובד אינם תחומי הטכנולוגיה והתקשורת אלא החקלאות, תעשיות המים והאנרגיה (כמו תחליפי נפט בתחבורה ובתעשייה). טכנולוגיה בתחומים אלו יכולה לעשות מהפך.

לישראל יש יכולות סיוע מוכחות ומוניטין גבוה בתחומים רבים הנוגעים לאתגרים הקיימים במדינות מתפתחות. טכנולוגיות טיהור מים יכולות להביא מים באיכות מי שתייה לכל אחד, יש כמות ענקית של טכנולוגיות בתחום המזון כגון: טכנולוגיות העוסקות בהבטחת מזון, שיטות חקלאות חדישות, שימור ואחסון מזון, טיהור מים, טכנולוגיות אלו, יכולות לתת מענה למשבר המזון העולמי כך שניתן יהיה לספק בטחון תזונתי לכל תושב בכדור הארץ.

למדינת ישראל יש ניסיון רב שנים של מחקר ופיתוח בתחום החקלאות שהתמקד בחיזוק התחרותיות של החקלאי הישראלי מול השווקים העולמיים, אלו טכנולוגיות המפותחות בישראל ורלוונטיות לעולם כולו.  יש להשתמש בניסיון המוצלח של הפיתוחים הטכנולוגים ולייצא את הפתרונות הנותנים מענה לאתגרים גלובליים. עסקים ומדינות צריכות להבין כי עליהם להיות חלק מהפתרון, האחריות שלהם אינה מסתיימת בכך שהם לא עושים נזק (למשל לא מזהמים מקורות מים), אלא עליהם לעשות יותר טוב (למשל טכנולוגית טיהור מים). זה אינו רק הדבר הנכון לעשות זה הדבר הטוב לעשות- זהו מנוע הצמיחה החדש.

אוקיי, הבנתי, איך עושים את זה?

ברור כי לא נוכל לפתור את כל בעיות העולם, זה דורש תקציבי ענק ואת זה כידוע אין לנו. גם אם היה לנו, המציאות מוכיחה שגם כאשר תקציבי ענק קיימים, השינויים והתוצאות נותרים בשוליים. המשימה היא אפוא לעשות יותר בפחות כדי להשיג את המטרה. בהרצאתו, ד"ר רם פישמן, מרצה לכלכלת פיתוח וסביבה באוניברסיטת גורג וושינטון, הציע לשכפל את מודל העבודה של עולם ההייטק אל תוך עולמות הפיתוח. מודל זה בנוי מארבעה שלבים עיקריים:
רעיון —> פיילוט (הוכחה שהרעיון יכול לעבוד) —>  חברה בין לאומית גדולה קונה את הרעיון—>  אקזיט- הרעיון מגיע אל ההמונים

כלומר, במקום לנסות להגיע אל הרבה אנשים, יש להתמקד בפיתוח של מודלים / רעיונות לפתרונות אפשריים ישימים ובמידה והרעיונות/ פתרונות שיוצעו יהיו טובים מספיק, הם ישוכפלו אח"כ שוב ושוב וכך שיגיעו אל ההמון.

איזה רעיון יכול לעבוד?

ראשית הרעיון צריך לכוון לצורך גדול בעולם המתפתח. שנית, הפתרון צריך להיות שילוב בין טכנולוגיות פיזיות (hardware) ובין יכולות אנושיות (software). כלומר טכנולוגיה כשלעצמה אינה פתרון מלא. לאחר שהטכנולוגיה עוברת מחוות ההדגמה לשטח, התוצאות יורדות בצורה דרסטית ויש פערים עצומים בין חוות הדגמה ובין מה שקורה בשטח. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבחוות ההדגמה היה צוות מקצועי ומנוסה שידע לתפעל את המערכות ולכן הגיע לתוצאות מרשימות. כדי שהתוצאות שנראו בחוות ההדגמה יהיו ברי קיימא יש להכשיר כוח אדם לתפקיד, יש  להעביר את הבעלות על הידע אל משתמשי הקצה ולהפכם  לנחלת הכלל. רק רעיון המשלב יכולות טכנולוגיות יחד עם יכולות אנושיות חברתיות יכול לעבור את המשוכה.

מילות סיום,
כמו רבים אחרים, גם לי עברה בראש מחשבה" כל העולם נגדנו, אז למה לעזאזל, אנחנו, מדינת ישראל הקטנה, יוצאת מגדרה ועוזרת לכל כך הרבה מדינות בעולם, היום, ברור לי שזה אינטרס שלנו לעזור. לישראל יש יכולת לתרום רבות מניסיונה, אך לא פחות חשוב מכך- הפעילות בעולם הפיתוח תתרום לישראל הרבה יותר. בקיצור גם אם זה נשמע כמו קלישאה, הכלל לפיו "מי שנותן מקבל יותר" נכון גם בקרה זה.

קלישאה,

סוף.

תגובות סגורות.