שם הכותב: תאריך: 31 מאי 2016

היום, ה 31.5, מתקיים יום ללא עישון.

במהלך שירותי הצבאי במסגרת יום ללא עישון, הגיעה קצינה מחיל הרפואה אל בסיס הקבע שלי כדי להרצות על נזקי העישון. במהלך ההרצאה היא שמה דגשים מיוחדים על ניפוץ מיתוסים כגון זה שטוען שעישון נרגילה מזיק פחות מאשר סיגריה, שניתן להפסיק ולהחזיר לאחור את הנזק שנגרם בכל שלב וכי עישון פאסיבי מזיק פחות מאשר עישון ישיר. ההרצאה הייתה עניינית ומשכנעת ואחריה יצאה הקצינה מהכיתה ונשארנו לדון בנושא בינינו לבין עצמנו. כשיצאנו כבר ראינו את אותה הקצינה עומדת מחוץ לכיתה ומדברת בטלפון… עם סיגריה ביד.

Abstract background of beautiful color smoke waves.

אחד בפה ואחד בלב
משימת בחירת הדובר אינה כזו הנעשית לאחר יד וכאשר ארגון או תאגיד מעוניינים להעביר מסר כלפי קהל, בין אם פנים חברה או חיצוני, עליהם לבחור אותו בקפידה. נוהגים לומר שילדים מושפעים יותר ממעשים מאשר מדיבורים, ולמרות שהיינו רוצים לחשוב אחרת – כך גם אנשים בוגרים. לא לשווא נחקק הביטוי Action speak louder than words. לאנשים הנתפשים כבעלי סמכות ישנה השפעה גדולה אף יותר על התנהגותם של אנשים מאשר אלו שאינם משדרים סמכותיות. כך נמצא במחקר כי אדם בעל מראה של איש עסקים "יגרור" אחריו 400% יותר אנשים לחצות את הכביש באור אדום מאשר איש צעיר במראה "זרוק". כאשר בוחרים דובר שצריך להעביר מסר מסוים, עליו להיתפש ככזה הנאמן לרוח הדברים ולא כזה שסותר אותם. לא נשכור את שירותיו של גנב להרצות בדבר חשיבות כיבוד הזכות לקניין של אחרים, או אדם הניזון דרך קבע מג'אנק פוד כדי לספר על חשיבות תזונה מאוזנת ולא נשכור מעשן להרצות בדבר חשיבות אי העישון.

אחריות תאגידית לבריאות
כחלק ממטרות יום המשפחות הבין לאומי 2016 הוצבה בפני תאגידים המטרה לתרום למען אורח חיים בריא של עובדיהם ובני משפחותיהם. האתגר הניצב בפני ארגונים הוא הנחלת הידע הרלוונטי בצורה סמכותית, אך כזו שאינה נראית כמתנשאת ומכתיבה חוקים מלמעלה. על התאגידים לשבץ לתפקיד שכזה מישהי או מישהו שיביאו לידיעת העובדים שלהם עובדות שונות בנושא, כגון הקשר בין עישון לבין סרטן השד ועוד, אך בו זמנית שהעובדים יוכלו ליצור איתו קשר אנושי אמיתי. אין פירושו של קשר זה חיבה עמוקה אלא הבנה כי עומד מולם בן אנוש אמיתי ולא דמות תאגידית שנשלחה להקריא טקסטים שנכתבו באופן מלאכותי על ידי אחר. על התאגיד גם לוודא כי הדברים מגובים במעשים וכי במקומות העבודה נאכפים החוקים, הוקצו אזורי עישון ומוגדר נוהל ברור למקרים בהם חוקים ונהלים אלו מופרים.

אחריות אישית
לבסוף חשוב לומר – כוחותיו של התאגיד מוגבלים, גם במסגרת תחומי החברה עצמה. מנהלים יכולים להזמין מיני הרצאות בנושא נזקי העישון, להקצות אזורים יעודים ולאכוף סנקציות כנגד המפירים את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים (הכולל מקומות עבודה). אך בכל גדר ישנן פרצות והאחריות על בריאות העובדים בסופו של דבר היא הדדית. מי שהחליט להפסיק לעשן מה טוב, ועל מי שממשיך לעשן לדאוג לכך שלא יפגע תוך כדי גם בריאותם של חבריו לעבודה והסובבים אותו.

בכל מקום עבודה התרבות הארגונית ויחסה כלפי העישון שונה. לאור "יום ללא עישון" שחל היום אני מזמין אתכם לחשוב איזה יחס קיים במקום העבודה שלכם – האם אוכפים את החוק או שכל אחד עושה את הטוב בעיניו?

 

 

תגובות סגורות.