שם הכותב: תאריך: 10 אוגוסט 2017

*"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה)

*"גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות)

הציטוטים הללו עשויים להיראות לחלקנו כמגיעים מתרבות אחרת, שהרי הדעה הרווחת על החרדים – הנתפסים כדתיים האולטימטיביים – היא שהם "אינם עובדים, בוחרים בעוני וחיים מקצבאות על חשבון הציבור!"

הסוגיה מורכבת הרבה יותר. לאורך הדורות, בעידן החברה המסורתית, רוב היהודים עבדו לפרנסתם. רק קבוצה מצומצמת חבשה את ספסלי בית המדרש והקדישה לכך את רוב זמנה. לא זו בלבד, אלא שלאורך ההיסטוריה ידוע על גדולים מן הרבנים שהיו בעלי מלאכה, וחלקם אף היו אנשי אשכולות, פילוסופים ומדענים. מה השתנה אם כך? כיצד הגענו למצב בו שיעור התעסוקה במגזר החרדי נמוך, כמו גם נתוני ההשכלה הפורמלית שלהם?

התשובה נעוצה בהתפתחויות ההסטוריות שחוותה החברה הכללית והחברה היהודית בפרט במאתיים השנים האחרונות. החילון ופתיחת שעריה של החברה הכללית, האיצו תהליכי התבוללות ויצרו תגובות נגד בחברה היהודית – ביניהן הרפורמה, שדרשה תיקונים והתאמות של הדת לעת החדשה. כחלק מפעולותיה, היא שינתה את נוסח התפילה וביטלה חלק משמעותי מחוקי ההלכה. קוטב שני של התגובה לתהליכים הללו, ולמעשה אף לרפורמה עצמה, התבטא בדמות התפישה החרדית. משנה זו גרסה, כפרפראזה על כלל הלכתי, כי "חדש אסור מהתורה", ושימרה את המצב הנתון באותו הרגע: הלבוש, המנהגים והנוהל החברתי הקיים. כל זאת על מנת ליצור חיץ בין החברה החרדית לחברה מחוצה לה, במטרה למנוע חורבן של היהדות לשיטתה. הנרטיב המוטבע בחברה החרדית הוא שהיא, ולא אחרת, מייצגת את היהדות הנאמנה שהועברה מדורי דורות. כל הנסיונות לכפות לימוד מקצועות כלליים או מדעים, נתפסו כניסיון לערער את יסודות היהדות ולהוציא את ילדיה ל"שמד".

1

אברהם גייגר, אביה הרוחני של היהדות הרפורמית, והחת"ם סופר, מהאבות המייסדים של התפישה החרדית.
שתי תגובות מנוגדות לעידן החילון והאמנציפציה, שמטרתן הייתה להבטיח את עתיד היהדות

מדוע זה חשוב? כי אולי כך נוכל להבין את הסתגרותם של החרדים גם בישראל. נתוני ההשכלה והשילוב בשוק התעסוקה של החרדים בישראל נמוכים אף יותר בהשוואה לקהילות החרדיות בתפוצות. במבט ראשון הדבר נראה תמוה, אך כשמכירים את הלך הרוח שתואר לעיל, הדבר אינו מפליא כלל. בישראל, בנוסף לעימות הקלאסי של החרדיות במודרנה, קיים מאבק עתיק יומין אחר – המאבק בציונות. גם היא נתפסה כגוף שמטרתו להעביר אנשים על דתם. חלק מהתבטאויותיהם של ראשי הציונות לא ממש סייעו להפגת החשש, אלא אוששו אותו.

ישראל שעם השנים הפכה יותר פלורליסטית ורב-תרבותית, וזנחה את גישת כור ההיתוך הבן-גוריונית, מתקשה לשכנע את ההנהגה החרדית כי אכן אלו פניה כיום. אך הדברים אינם נעלמים מהדור הצעיר, שרואה היום כיצד כל מגזר ותת-מגזר מבטא את עצמו בחופשיות (מספרים שפעם בשביל לשמוע מוזיקה מזרחית היה צריך לקנות "קסטות" בחנויות מפוקפקות; כיום זהו סוג המוזיקה המושמע ביותר), בלי שום לחץ מצידו של גורם שלטוני לגרום לו לנטוש את אורח חייו ואמונתו. בסקרים שונים עולה כי מעל לשליש מהחרדים מזדהים לחלוטין עם המדינה. מדובר בנתון מעורר השתאות, משום שמרכיב עיקרי באידאולוגיה החרדית הקלאסית הוא התנגדות לציונות. אך לא רק בהשקפות רעיוניות עסקינן: הדור הצעיר קורא באינטרנט על נתוני הצמיחה של ישראל ורמת החיים בה, ורוצה חיים טובים יותר לו ולילדיו. הרפורמות של 2003, שקיצצו באופן חד בקצבאות, האיצו את הדחף לחפש חלופות לחיי העוני.

לחץ זה הביא לעלייה משמעותית בשיעור הנשים החרדיות שלמדו במכללות אקדמיות ויצאו לשוק העבודה, וכיום שיעור השתתפותן בו גבוה מזה של הנשים באוכלוסייה הכללית. בקרב הגברים, חלה עלייה במספר המתגייסים לצה"ל – צעד שנותן נקודת פתיחה טובה ביציאה לעולם העבודה, וכן עלייה משמעותית בשיעור התעסוקה, אם כי בקרב הגברים שיעור זה עדיין רחוק מאוד מזה שבאוכלוסייה הכללית. נפתחו מרכזי הכשרה מקצועית ומרכזים אקדמיים ייעודיים לאוכלוסיה החרדית, כמו גם מרכזי השמה לסיוע בחיפוש משרות. התהליך השקט הזה זוכה לגיבויים של הרבנים המרכזיים, כל עוד אינו מבוצע בכפייה ובאופן לעומתי.

1

(מקור: ynet)

שילובם של החרדים בשוק העבודה הינו קריטי לשמירה על עצמתה הכלכלית של ישראל, שכן שיעור החרדים מכלל אוכלוסיית גילאי העבודה העיקריים (25-64) צפוי להגיע לכ20% כבר בשנת 2030.

עם זאת, ישנם מעסיקים רבים הנרתעים מהעסקת חרדים, ומקידומם לעמדות מפתח. בדומה להעדפות אחרות בבחירת מועמד לעבודה, ישנה נטייה לבחור באדם המגיע מרקע תרבותי דומה. למועמד חרדי מצטרפת רתיעה נוספת בדמות החשש מההתאמות שיצטרך המעסיק לבצע בסביבת העבודה. בדומה לכך, ניתן לשמוע מעת לעת גורמים שונים המבקרים תכניות לימודים אקדמיים לחרדים, בטענה כי מסלול למידה לגברים בלבד, עם מרצים גברים בלבד, אינו דבר העולה בקנה אחד עם ערכי האקדמיה.

אני סבור כי התועלת החברתית שתצמח מהעסקת החרדים ומהגדלת ההון האנושי שלהם – בדמות השכלה אקדמית, שתאפשר להם לאייש משרות מכניסות – עולה עשרות מונים על ההתאמות המינימליות שתידרשנה במקומות העבודה. הטענות בדבר "הדרת נשים באקדמיה" אינן במקומן, שכן ייפתחו תכניות דומות לנשים מהמגזר החרדי, בהן ירצו נשים. מדובר בעניין תרבותי מהותי בחברה החרדית, שבעת הזו אין טעם להתעקש עליו. מכלול האינטרסים מראה שהעניין החשוב ביותר לטיפול הוא הגדלת ההשכלה ושיעור התעסוקה.

היבט נוסף ולא פחות חשוב שייתרם משילוב חרדים בתפקידי מפתח הוא הקטנת האיבה סביב השסע החברתי חילונים-חרדים. אין כמו מפגש בלתי אמצעי כדי להפיג חששות, לשרש סטיגמות ולהרבות שלום.

בסוגיה זו ניתן ליצור ערך משותף בקלות: עסק שיקדיש זמן, מחשבה ומשאבים לסוגיה זו, יסייע ביישומם של תהליכי המקרו שצוינו: הקטנת שיעור העוני בחברה החרדית, העלאת שיעור התעסוקה וביסוס עוצמתה הכלכלית של ישראל (אגב, הדבר לא נעלם מעיני המדינה, ולכן הוא גם יזכה בתמיכה ממשלתית). בד בבד, המעסיק עשוי להרוויח עובדים חרוצים ונאמנים, שיכולותיהם האינטלקטואליות נתפסות כיתרון – כפי שמעידים נתונים החוזרים על עצמם בסקרי המעסיקים.

אז בפעם הבאה בה מנסים להפחיד אתכם שבעוד חמישים שנה המדינה תהיה ענייה בגלל החרדים, זכרו למי ניתנה הנבואה. החרדים בארץ מדברים היום עברית, והרפורמים החזירו לתפילה את ירושלים. גם זה לא קרה בהתאם לתחזיות.

לקריאה נוספת:

צבר כתבות רלוונטיות – אתר NRG

התעסוקה במגזר החרדי – המכון הישראלי לדמוקרטיה

חרדים ישראלים: השתלבות בלא טמיעה? – מכון ון-ליר

שייך לנושאים: אחריות תאגידית

תגובות סגורות.