שם הכותב: תאריך: 22 מרץ 2013

לפעמים קוראים להם אנשי הצל, אני לא אוהב את השם הזה. אם נביט בהם היטב נגלה שהם בדיוק כמונו. הם נמצאים סביבנו בכל מקום, דואגים שלנו יהיה את כל הזמן ללמוד, מנקים אחרי כל צעד שלנו, בכל הפסקה, בכל סוף יום, בכל כיתה ובכל מסדרון. והם חרדים מאד לפרנסה שלהם.

הפוסט נכתב ע"י אבי טאיל, סטודנט לתואר ראשון במנהל עסקים וחבר בפורום הסיירות של המרכז לאחריות תאגידית.

יום אחד, כסטודנט לתואר ראשון בבית הספר למנהל עסקים, חבריי ללימודים ואני זכינו לרגע נדיר. ישבנו ללמוד למבחן בכיתה ריקה ואז היא נכנסה. אנחנו פוגשים אותה לעיתים קרובות כשאנחנו לומדים למבחנים או סתם במסדרונות. היא כהרגלה חייכה. היא תמיד מחייכת. יש לה אושר פנימי עמוק שכנראה שלעולם לא נבין. שאלנו לשלומה והיא, כמו תמיד, ענתה שהכל בסדר. הבטחנו לה שכמו תמיד נשאיר את הכיתה נקייה ומסודרת, הלוח יהיה מחוק ואת הפח האשפה נרוקן בחוץ בכדי שלא תהייה לה עבודה. היא כדרכה אמרה תודה. בד"כ השיחה מסתיימת כאן אבל היה נראה שהפעם משהו קצת שונה.

המסלול האקדמי המכללה למנהל

שאלנו אותה איפה היא גרה. היא שתקה ולהפתענו התיישבה.  היה זה רגע של דממה שנשבר כאשר היא שאלה מה אנחנו לומדים. הסברנו לה שזה קשור לחשבונאות. היא ענתה שחשבון זה חשוב וגם אנגלית חשובה מאוד. מאיין חוכמת חיים שכזו שאותה שמענו ימים ספורים לאחר מכן ממרצה בכיר במכללה. הוספנו להחליף כמה מילים עד שלפתע נכנסה המפקחת שלה וקראה לה לנקות את השירותים. זה הביך את כולנו אבל היה ברור שרגע הישיבה הזה שאב אותנו לתוכו.

כמה שבועות לאחר אותה ישיבה חל ראש השנה ובאחד המפגשים אחרי סמסטר קיץ מפרך במיוחד, החלטנו פה אחד לאסוף סכום כסף וקנינו שי קטן למספר עובדים שעוזרים לנו מאד במהלך השנה. חיפשנו אותה והיא, כמו הרבה פעמים במהלך היום, ניקתה את השירותים. המתנו בסבלנות שתסיים את מלאכתה ונתנו גם לה את השי. היא הייתה בהלם אך התעשתה במהירות והבינה, אמרה תודה המון פעמים והניחה את השי בכיס. אי-שם בשעת לילה מאוחרת כאשר היא הגיעה הביתה, היא מצאה בתוך אריזת השי הפשוטה למראה את מה שהיא הגדירה במילותיה, כשפגשנו אותה אחרי החגים- "אוצר", היא הייתה אסירת תודה עד כדי מבוכה.

עובדת קבלן

למצולמת אין קשר לכתבה

עצרתם פעם לחשוב מהו "עובד קבלן"? במונחים יבשים זה נשמע נוראי, הנוסחה הפשוטה והבסיסית ביותר בעולם העסקים- מקסימום תועלת במינימום עלות. ההנחה הבסיסית ביותר בכלכלה רק שהפעם היא לא מופיעה בצורת גרף על לוח, הפעם מדובר בבני-אדם. מאחורי אותה שאיפה למינימום עלות עומד בן אדם שמקבל מינימום זכויות. המוסדות לא מעסיקים יותר בני-אדם אלא הם קונים שירותי ניקיון, שרותי אבטחה ושלא תהייה לכם טעות, זה קורה בתחום ההוראה והיי-טק. כן יש גם מורות קבלן או בשמן היפה "שירותי הוראה". לאחרונה הועסקו גם עובדי קבלן בתחום הבנקאות. נכון שאחד מעקרונות ההצלחה הכלכלית הוא מקסום רווחים, השאלה אם מקסימום רווח מחייב מינימום תנאים?

קוראים להם אנשי הצל, או שקופים. אני לא אוהב את השם הזה. אני מציע לכולנו להביט בהם מקרוב ויש סיכוי טוב שנגלה בהם אוצר. אוצר של רגשות, אוצר של כוחות. אם נביט בהם "באמת" נגלה שהם בדיוק כמונו, אולי אפילו הגרסא הטובה יותר שלנו.

תגובות סגורות.