שם הכותב: תאריך: 10 מרץ 2015

לפני מספר שבועות שודרה כתבת תחקיר בערוץ 10 עם מיקי חיימוביץ', נושא הכתבה היה משהו שנוגע לכולנו, בשנים האחרונות הנושא צף ועולה, בדרגה כזו או אחרת אצל כל אחד מאיתנו.

נושא הכתבה היה מזון. דובר על המזון שאנו אוכלים, שילדנו אוכלים, שחברינו, בני משפחתנו, עמיתינו לעבודה אוכלים וכו'. אך למעשה זה היה על המזון שאנחנו חושבים שאנחנו אוכלים.

אנו בתחילת דרכה של המאה ה-21 וכבר יכולים לשים לב למה שכנראה תהיה מגפת המאה, השמנת יתר. שיעור ההשמנה בעולם עולה בקצב מסחרר – כ-1.7 מיליארד אנשים בעולם סובלים מהשמנה ומתוכם 300 מיליון מהשמנת יתר.

בארה"ב התופעה חמורה ביותר כאשר שני שליש מהאוכלוסייה סובלת מעודף משקל, מחצית מהשמנה ו-23 מיליון מהשמנת יתר. בישראל נכון לתחילת המאה כ-33% מהאוכלוסייה סובלים מהשמנה ו-16% נוספים מהשמנת יתר.

ללא שם

הסיבה שהשמנה מתוארת כמגפה היא כי ביחד איתה מגיעות מחלות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב, שבץ מוחי, כאבי גב ועוד ועוד. אבל איך הגענו למצב הזה?

נחזור קצת אחורה ותוך כדי ננפץ איזה מיתוס או שניים. מאז ומעולם נאמר לנו שעל מנת להרזות נצטרך לשים לב לכמות הקלוריות שאנו מכניסים לגופינו במהלך היום, אל מול כמות הקלוריות שיוצאת. בעשרות שנים האחרונות מתחזקת המגמה של תעשיית המזון לייצר גל של מוצרים מופחתי שומן ודלי קלוריות. ממשקאות קלים דיאטטיים דרך יוגורט ללא שומן ועד פיצה קפואה מופחתת קלוריות. הבעיה, שמרבית האנשים לא חשבו עליה בכלל, היא שלאוכל ללא שומן יש טעם רע, מזכיר במעט קרטון יבש. אך תעשיית המזון היקרה מצאה את פתרון הקסם – סוכר.

ללא שם

ב-1977 התקיימה ועדה בראשות הסנטור ג'ורג' מקגוורן. בוועדה זו לראשונה הועלו החששות מכמויות הסוכר שיש במוצרים מהתעשייה ובעקבות כך- הכמות שצורך הציבור. מקגוורן ביקש להגביל את התעשייה ולהוציא המלצות והנחיות תזונתיות לציבור. האחרון נתקל בחומה של לוביסטים מטעם תעשיית המזון, שהצליחו למתן את המלצות הדוח ובעיקר את ההמלצה לכמות תוספת הסוכר המקסימלית ביום.

מקרה דומה נוסף שאנו נתקלים הוא מספר שנים לאחר מכן, כאשר ארגון הבריאות העולמי רוצה להוציא סט הנחיות תזונתיות חדשות וביניהם  – להמליץ על 10% צריכה מקסימלית של תוספת סוכר ביום מסך צריכת הקלוריות. הארגון, ששייך לאו"ם, מאוים על ידי שני סנטורים אמריקאים לבל ייצא הדוח כיוון שאם כן הם יטרפדו מענק של מיליוני דולרים שאמור לעבור מממשלת ארה"ב לארגון. הארגון מיד מתקן חלק מההנחיות ובהם מעלה את הצריכה המקסימלית ל-25%. היום אגב הארגון ממליץ על פחות מ-10% כאשר יש להשתדל לא לעבור 5%.

נאמר שלאורך השנים התיאוריה של "קלוריות נכנסות ויוצאות" מפנה מקומה להסתכלות אמיתית וכנה על האוכל עצמו שאנו אוכלים ולא על הערך הקלורי שלו. ננפץ על הדרך מיתוס נוסף כשנציין שקלוריה שנכנסה לגופנו באכילת שקד איננה זהה לקלוריה שנכנסה בשתיית משקה ממותק. השקד מכיל סיבים תזונתיים ורכיבי מזון שגורמים לקלוריה להתעכל אחרת ולאט יותר. בעוד שבמשקה הקלוריה נספגת ישר בכבד שמעבד אותה בעזרת האינסולין שהגוף מייצר לשומן.

אם קפצנו לימינו אנו, נזכיר סרט תיעודי שיצא בשנת 2014 ונקרא Fed Up. הסרט מגולל את היסטוריית תוספת הסוכר של תעשיית המזון כולל המקרים אותם הזכרתי וכאלו דומים אחרים. בנוסף מדבר הסרט על מגוון המחלות שנלוות למגיפת השמנת היתר במבוגרים וילדים שלטענתו נובעת מכמויות הסוכר שאנו צורכים ביום, שלא להזכיר את כל נושא הפרעות הריכוז והקשב. בנוסף, סוכר ממכר לא פחות מקוקאין או הרואין ואף יותר.

הסרט מסתיים עם אמירה ואתגר. האמירה היא כי על מדפי הסופרים בארה"ב יש כ-600,000 מוצרים, כאשר כ-80% מהם מכילים תוספת סוכר. אתם ודאי יכולים לנחש כי המצב לא רחוק בסופר הישראלי. והאתגר – 10 ימים ללא תוספת סוכר. המשמעות היא לבדוק כל דבר שאתם אוכלים, לקרוא על האריזות את המרכיבים ולהבין מה נכנס לגוף שלכם. חשוב לומר שתוספת סוכר מגיעה בהמון צורות -מסוכר פשוטו כמשמעו ועד סירופ תירס, עמילן, גלוקוז, פרוקטוז, מלטוז, לקטוז ועוד מיני שמות רבים.

אני אישית עשיתי את האתגר וזה היה קשה מאוד אך דרכו למדתי להתייחס למה שאני אוכל.

ואתם – האם גם אתם תעמדו באתגר? ההמלצה שלי, תתחילו בלראות את הסרט.

 

תגובות סגורות.