שם הכותב: תאריך: 04 ינואר 2016

כותבות: אור ורדי וד"ר תמר ברקאי

הקורס "סוגיות באחריות תאגידית" – קורס חובה במסגרת לימודי ה- MBA במכללה – עוסק בתמורות החברתיות, התרבותיות והכלכליות שעיצבו את פני העולם העסקי בעשורים האחרונים תוך פיתוח שיח ביקורתי אודותיהן. הקורס עוקב אחר התפתחות תחום האחריות התאגידית כמסמנת שינוי בתפיסת תפקידו של המגזר העסקי בכלל והישות התאגידית בפרט, וכחורגת מהחשיבה המסורתית לפיה אחריותם הבלעדית של תאגידים היא להשיא רווחים עבור בעלי המניות. מתוך התפיסה כי אחריות תאגידית טומנת בחובה פוטנציאל הן לפיתוח בר קיימא והן ליצירת תשואה כלכלית, עוסק הקורס בדילמות עכשוויות הנוגעות ליחסי הגומלין בין עסקים לחברה, ביניהן: גבולותיה של האחריות התאגידית; מידת המעורבות המסדירה (הרגולטורית) הרצויה בתחומי ממשל תאגידי, סביבה וחברה; והאופן בו ראוי לאזן בין יעדים עסקיים לצרכיהן של קבוצות מחזיקי עניין מרכזיות של התאגיד (עובדים לאורך שרשרת האספקה, ארגונים חברתיים וסביבתיים, קהילות מקומיות, משקיעים ועוד) בתהליכי קבלת החלטות.

אחת לכמה שיעורים המשתתפות/ים בקורס מתבקשות/ים להתייחס בקצרה לסוגיה ספציפית בה דנו. גילוי נאות: בשפת הקורס מדובר ב"מבדקי השתתפות" שנועדו לבדוק נוכחות, עם זאת, למרבה ההפתעה (ואולי לא) מקריאת המבדקים נראה כי מרבית המשתתפות/ים בקורס מוצאות/ים במבדקים עניין ושמחות/ים על ההזדמנות להביע את דעתן/ם בכתב. בדברים אלה אנחנו רוצות לספר על התשובות המפתיעות שעלו במבדק ההשתתפות השני שנערך בסמסטר הנוכחי.

אחד הצירים המרכזיים שבמוקד הקורס נע בין התפיסה הוולונטרית של אחריות תאגידית ומיקומה בתחום שמעבר לציות לחוק (beyond compliance) לבין התפיסה הרגולטורית החותרת לעגן את האחריות התאגידית במסגרת המאפשרת אכיפה והטלת סנקציות. כידוע עמדת הזרם המרכזי המסורתית (mainstream) של תאגידים היא מצד אחד התנגדות עקבית לניסיונות להטיל על תאגידים מחויבויות חברתיות וסביבתיות מכוח החוק, ומן הצד השני אימוץ הולך וגובר של מודלים וולונטריים של אחריות תאגידית. בהקשר לסוגייה זו, במבדק ההשתתפות שנערך בסוף נובמבר התבקשו משתתפי הקורס לענות על השאלה הבאה:

מהי לדעתך מידת הרגולציה הראויה בתחום של אחריות תאגידית?

  • עליה להישאר וולונטרית (בתחומי הרגולציה העצמית).
  • על המחוקק להטיל על תאגידים חובת דיווח בנושאי חברה, סביבה וממשל תאגידי.
  • יש לשאוף לתקנות מחייבות לפעולה בנושאי חברה, סביבה וממשל תאגידי.

בטבלה הבאה תוצאות המבדק[1]:

 

Untitled
לשמחתנו, הסטודנטיות/ים אף הוסיפו לתשובותיהן/ם הסברים. הציטוטים שלהלן מייצגים את הסבריהן/ם המרכזיים: "עד כה מעט חברות הטמיעו באופן וולונטרי אחריות תאגידית"; "יש מעט מדי דרישה מצד הציבור"; "בישראל רגולציה עצמית וולונטרית לא אפשרית… וחובת דיווח אינה מספקת משום שהיא לא אוכפת כלום… אין לנו ברירה אלא לשאוף לתקנות מחייבות, אחרת ישרור כאוס…"; "אם לא יהיו תקנות מחייבות זה פשוט לא יקרה"; "צריך לחייב ולהפעיל עונשים במידת הצורך"; אם אחריות תאגידית תהיה וולונטרית תאגידים "יעדיפו להתעלם"; "המציאות מראה כי ההבנה בארץ אינה כזאת שלוקחת בחשבון את טובת הסביבה והחברה"; "בישראל חברות לא יהיו מספיק שקופות ואמינות אם יצטרכו רק לדווח בצורה וולונטרית"; "יש לתאגידים נטייה לעשות מה שטוב להם ולאו דוקא מה שטוב לסביבה"; "מרבית החברות כיום אינן פועלות למען איכות הסביבה והחברה ואם הן כן פועלות הדבר בא לידי ביטוי…בלהיראות טוב בקרב ובהשוואה למתחרים"; "על מנת לבצע שינוי כדאי להתחיל בחוקים ואולי עם השנים להיות סובלניים יותר".כפי שעולה מהתוצאות שבטבלה, לדעת הסטודנטיות/ים בקורס ובניגוד מוחלט לעמדה האנטי-רגולטורית המסורתית של הקהילה העסקית הגלובלית והמקומית, אחריות תאגידית צריכה להיות מעוגנת ברגולציה מדינתית. יתרה מזאת, בעוד שהן בעולם והן בישראל היוזמות לעיגון האחריות התאגידית באמצעות חקיקה ברובן מוגבלות לחובת הדיווח על ביצועים בתחומי ממשל תאגידי, סביבה וחברה, מתוצאות המבדק עולה כי למעלה מ- 50% סטודנטיות/ים שהשתתפו במבדק מעדיפות/ים שיהיו תקנות מחייבות בתחומי האחריות התאגידית.

אנחנו מבקשות להצביע על שתי מגמות בולטות שעולות מההסברים שלעיל: ראשית, הסטודנטיות/ים שהשתתפו במבדק מייחסות/ים חשיבות רבה לסוגיית האחריות התאגידית בתחומי ממשל תאגידי, חברה וסביבה. שנית, הסטודנטיות/ים שהשתתפו במבדק מבטאות/ים חוסר אמון מובהק בתרבות העסקית והארגונית הישראלית. השילוב של שתי המגמות האלה משתקף בתוצאות המבדק המצביעות, כאמור, על העדפה המובהקת לעגן את תחומי האחריות התאגידית ברגולציה מדינתית. מתוך הנחה שהסטודנטיות/ים שהשתתפו במבדק הן/ם דור העתיד של המנהלות והמנהלים ובמידה שתוצאות המבדק משקפות את הלך הרוח הציבורי בישראל, אנחנו רואות בכך עדות להופעה של ציפיות חברתיות חדשות שיובילו ליחסי גומלין פוריים יותר בין החברה (society) לקהילה העסקית המקומית. בתהליך זה טמון פוטנציאל להיווצרות מסגרות עבודה, תהליכי קבלת החלטות וחשיבה עסקית-חברתית מתקדמים ואפקטיביים במסגרתם יוטמעו נורמות של אחריות תאגידית ואולי אף יעוגנו בחוק.

 את הנתונים סיכם וערך עו"ד רונן שוכהנדלר.[1]

תגובות סגורות.