שם הכותב: תאריך: 21 אפריל 2015

ללא שם

בתקופה האחרונה געשה הרשת בישראל סביב הסרתו של דף הפייסבוק הפופולארי "סטאטוסים מצייצים". ענקית הרשת החברתית מעמק הסיליקון החליטה להסיר את הדף בשל פעילות שהתגלתה לקידום סטאטוסים מצדו בתמורה לתשלום שלא דרך הפלטפורמה הפרסומית של החברה – דבר האסור על פי מדיניות האתר. פרסום המקרה ע"י העיתונות הכלכלית בישראל חשף כי מפעילי העמוד קיבלו מזה תקופה ארוכה תשלומים כדי לקדם ולשתף סטאטוסים מסוימים. כאמור,  הדבר נעשה בניגוד למדיניות פייסבוק וללא הצהרת גילוי נאות מצד הבעלים כלפי מאות אלפי הגולשים בדף. ההיבטים החוקיים,  או ליתר דיוק – הבלתי חוקיים שבעניין ברורים ובעטיים הוסר הדף. מעניינת יותר לדיון סוגיית האחריות הנישאת בצד ההיבטים העסקיים של הדף הפופולארי בפרט ושל גופים שונים ברשת האינטרנט בכלל. התופעה המוכרת של עירוב לא כשר בין תכנים חדשותיים/אובייקטיביים/אינפורמטיביים (מחק את המיותר) ופרסומים שיווקיים נוכחת ומטרידה. שעטנז שכזה המובא אל הגולש בעור של שה תמים, מונע לעיתים רבות ע"י מארג סבוך של אינטרסים וכוחות. אלה, רואים בתחרות העסקית שדה קרב נטול גבולות, וקדימה הסתער – המטרה כבר תקדש כל אמצעי בארסנל. גילוי נאות? המלצה לא מחייבת. מהימנות ואחריות בפרסום? רק כל זמן שאין קונפליקט.

קחו לדוגמה כתבה שפרסם אתר וואלה הסוקרת את שוק האינטרנט המהיר בישראל. בכתבה בוחן האתר פרמטרים שונים ובסופו של תהליך יסודי מגיע למסקנה מנומקת היטב בדבר עליונותה של תשתית האינטרנט המהיר של בזק על פני זו שמציעה חברת הוט המתחרה. כמה מפתיעה העובדה שאתר וואלה נמנה על קבוצת בזק, כלומר – בבעלותה. בתחתית הכתבה מציינת שורה בודדת כי היא "הוכנה בשיתוף בזק" אולם ההערה אובדת בים הקישורים המובילים לאתר החברה. גם אם מניחים בצד את עניין הטעיית הגולשים בהצבת פרסומת סמויה שהתחפשה לכתבת תוכן, עדיין עומד בעינו אותו עירוב לא אחראי ולא כשר, של משאבים עיתונאיים ואינטרסים שיווקיים צרים. המגמה הזו אינה נחלתו הבלעדית של אתר וואלה וניתן לזהות אותה במקומות נוספים ברחבי הרשת. אתר הספורט one הוא מהגופים הגדולים בתחום עיתונות הספורט בישראל. האתר התרחב בשנים האחרונות וכיום מפעיל ערוץ טלוויזיה ייעודי ותכנית ספורט יומית ברדיו תל אביב. בעבר העסיק האתר כפרשן את שחקן העבר אייל ברקוביץ',  וזה אף השתתף באופן קבוע בתכנית הרדיו שלו. כשברקוביץ' חשק בתפקיד מאמן נבחרת ישראל בכדורגל, הואשם האתר בקיום קמפיין להרצתו של האחרון לג'וב הנחשק. חשיפה תקשורתית רבה הוקדשה אז לברקוביץ' והאתר הוצף בכתבות מחמיאות. את תפקיד המאמן קיבל בסופו של עניין אלי גוטמן, ואייל המשיך בעבודתו במערכת האתר. לימים מונה ברקוביץ' למשרת המנהל הכללי (ג'נרל מנג'ר) של קבוצת הכדורגל הפועל ת"א וקצר הדים חמים ב-one על שלוחותיו השונות.  עם זאת, שיא חדש נרשם באחרונה עת התפטר הלה בשל חילוקי דעות עם הנהלת הקבוצה, תוך שזו מדשדשת מבחינה מקצועית בעונה מביכה. עם עזיבתו זכה ברקוביץ' לחיבוק חם ושירי הלל תוצרת one תוך הכפשת כלל מתנגדיו בכתבות מגמתיות באצטלה עיתונאית.

ללא שם

האופי הליברלי של רשת האינטרנט וחוסר הפיקוח שבה, אלה שעושים אותה לדבר הנהדר שהיא, הם בדיוק הבעיה במלכוד המפורסם. בהיעדר מבנה בקרה הדוק, אין המפרסם חש בחובת התנהגות אחראית והכל קורה במסגרת רצונו הטוב. בעוד המפרסם פועל לפי פונקצית מטרה בה הרווח הכלכלי הינו גורם יחיד ובלעדי, אזי מרב המאמצים מוקדשים להסוואת המסרים השיווקיים והטמעתם באגפי התוכן השונים. לפתע הופכת קשה יכולתו של הגולש להבדיל בין אמת ל"אמת מטעם", והמסר הפרסומי מחלחל ועובר בלא מודע.
מה אם כן הדרך בה ניתן למגר או לפחות לצמצם את התופעה המטרידה הזו? דעתי בעניין היא שהמקום בו הרגולטור כושל בתפקידו, נדרשת דעת הקהל לקחת צעד קדימה. כוחו של הציבור לשנות את סדרי העדיפות הלאומיים הוכח בקיץ 2011, כאשר מחאה חברתית בדבר יוקר המחייה הביאה בסופו של יום להרכבת ממשלה על בסיס אג'נדה חברתית. דעת הקהל בעידן האינטרנט מעוצבת על ידי ערב רב של בעלי אינטרסים. האתגר האמיתי של הגולש ברשת הוא לברור את המוץ מן התבן ולהבדיל אמת מבדיה. לב העניין סובב סביב השאלה "במי ניתן לתת אמון?". אחת הצורות בהן בחר הציבור להתמודד עם הסוגיה היא חכמת ההמונים. הרעיון שמיליארד סינים לא טועים אינו חדש, וכך מצאו את עצמם מוקדי ידע חדשים דוגמת ויקיפדיה אל לב הקונצנזוס. דרך נוספת היא גופי בקרה שקופים ובלתי תלויים (ופעמים רבות ללא כוונת רווח) שנועדו להיות כלבי השמירה של ההתנהלות העסקית והתקשורתית במשק. בין אלה ניתן למצוא ארגונים כגון "העין השביעית" הפועל במימון המכון הישראלי לדמוקרטיה וארגון אמון הציבור. פעילות צרכנית ביקורתית יותר מצד קהל הגולשים תוכל להטמיע בקרב בעלי האתרים את התפיסה שהתנהגות הוגנת ואחראית טובה לעסקים. פגיעה בכיס וסבלנות קצרה של הצרכן להפרת אמונו תרוויח עבור כולנו מרשתת נקייה ואחראית יותר. במהרה בימינו אמן.

תגובות סגורות.