שם הכותב: תאריך: 21 יוני 2015

דמיינו לעצמכם סיטואציה של בוקר בהיר במדינתנו הקטנה:
השמש החלה בזריחתה, אדם מאלץ את עצמו לפקוח עיניו ולקום על מנת להתארגן לקראת יום ארוך.

הוא מצחצח שיניים, מתלבש, סוגר את "הנודניק" של הסמארטפון, שהספיק להציק כבר יותר מפעם אחת הבוקר, לוקח את ציודו וכמובן שלא שוכח את כוס הקפה הכל כך נחוצה להמשך תפקוד יומי תקין.

אותו אדם סטנדרטי לחלוטין, בדרכו לעבודה / לפגישה / ללימודים נתקל, איך לא, בפקק התנועה באיילון / גהה / כביש 1 / כביש 6.
לא משנה אם אותו אדם הגיע מכיוון צפון או דרום, אותו פקק בלתי נמנע הפך לחלק מהשגרה היומיומית של אותו אדם פשוט, שבסך הכל ביקש להגיע למחוז חפצו בזמן.

ואז כמובן מגיעה מסכת התלונות היומית: "איך היא נוסעת?!", "מי נתן לו רישיון?!", "האופנועים האלו – צריך להוריד אותם מהכביש!" ועוד משפטים נוספים שמסתיימים בסימני קריאה.

אותו אדם פשוט ובאמת סטנדרטי לחלוטין לרגע לא יגיד לעצמו "איך לא יצאתי מהבית חצי שעה קודם?"

נשמעת לכם מוכרת הסיטואציה הזו ?
זהו טבעו של האדם, ועל אחת כמה וכמה של הישראלי הממוצע – להטיח את האשמה על כל גורם סביבה אפשרי, מלבד לקיחת אחריות אישית.
והרי זה מובן, אין אדם שרוצה להרגיש אשם, בייחוד לא בבעיותיו הפרטיות.

אולם, לקיחת אחריות אישית לא רק שמביאה לתובנה, שתוביל אולי לשינוי של אותם הרגלים פגומים שלנו, היא גם יכולה להביא לשינוי תפיסתי בחברה שיהפוך את העולם בו אנו חיים למקום קצת יותר טוב, הן מבחינה חברתית והן מבחינה סביבתית.

מילים יפות נאמרו – לקיחת אחריות אישית, שינוי תפיסתי, עולם טוב יותר, סביבה, חברה…
אבל מה זה בעצם "לקיחת אחריות אישית" ?

ללא שם

לקיחת אחריות אישית זה מושג רחב, בעל מגוון מרשים של הגדרות.
"גיגול" קצר יכול להביא למציאת שורה ארוכה של הגדרות שונות לאותו מושג בעל שלוש מילים פשוטות, הנראה מובן מאליו.

והרי ברור שחייבת להיות הגדרה אחת מדויקת הכוללת בחובה את שלל תתי ההגדרות והדוגמאות שקלטו עיני ברפרוף בין האתרים השונים.
אז התחלתי לתור ברחבי האינטרנט (ואפילו גם במספר ספרים!) אחר "ההגדרה המושלמת". במהלך חיפושי, הארוך יש לציין, הבנתי שהגדרה המושלמת הכל כך מבוקשת לא באמת קיימת.
"לקיחת אחריות אישית" הוא מושג סובייקטיבי, שכל אדם רואה בו משהו אחר.
אדם אחד יקשר מושג זה באופן אסוציאטיבי להתנדבות בעמותה העוסקת בהיבטים הומאניים משמעותיים, אדם שני יגיד שלקיחת אחריות אישית עבורו הינה מחזור פסולת ואדם שלישי יטען כי עשיית שיעורי בית או אף התמודדות עם ההשלכות של אי-עשייתם גם היא לקיחת אחריות אישית.

אז מה זה בעצם אחריות אישית עבורי ? ואיך אני סבורה שזה עשוי להביא ל"שינוי תפיסתי בחברה שיהפוך את העולם בו אנו חיים למקום קצת יותר טוב", כפי שציינתי קודם לכן ?

לקיחת אחריות אישית היא למעשה תערובת של כל שלוש הטענות של שלושת האנשים שהוצגו לעיל ועוד יותר מכך: היא מאגדת לתוכה כל מחויבות של אדם לבצע דבר מה המוגדר כמוסרי בעיניו – בין אם מדובר בעשייה עצמה ובין אם מדובר בהתמודדות עם הנעשה.

ללא שם

ברגע שהחלטנו לבצע משהו המוגדר כמוסרי ונכון בעיננו, להתמודד עם השלכות מעשינו או לנסות לתקן משהו שאינו מוסרי או הוגן בעיננו, לקחנו אחריות אישית.

בעידן המודרני אנו מתוודעים למגמה הולכת וגוברת של לקיחת אחריות בקרב תאגידים – אחריות תאגידית. תאגידים גדולים וקטנים לוקחים על עצמם אחריות סביבתית או חברתית או את שניהם, מתוך מחשבה שבשביל לקבל צריך גם לתת.

דוגמא לארגון המיישם אחריות תאגידית בארץ הינו "אינטל ישראל".

אנו, בתור אותם צרכנים של תאגידים קטנים וגדולים, דורשים מהם לקחת אחריות על היבטים סביבתיים וחברתיים, במטרה "להפוך את העולם שלנו למקום טוב יותר" אך חשוב לזכור כי נאה דורש נאה מקיים.

השינוי מתחיל בנו, באותו אדם פשוט וסטנדרטי לחלוטין, שתקוע בפקק באיילון / גהה / כביש 1 / כביש 6 ובמקום לכעוס על כל העולם מחליט שממחר בבוקר הוא יתחיל לקום קצת יותר מוקדם …

 

רוצים להרחיב קצת על אחריות תאגידית?

תגובות סגורות.