שם הכותב: תאריך: 01 אוקטובר 2014

ועידת החברה והכלכלה של TheMarker ושנת השבע התקיימה ב- 18.9.14, כאשר זוהי שנתה הראשונה של הוועידה. אופייה הייחודי בלט כבר עם הכניסה למתחם, בו שולבה תערוכת צילומים "שנת השבע- שבעה צלמים-שבעה ערכים". לתערוכה נבחרו שבעה צלמי אינסטגרם עם הפרשנות שלהם לשבעת ערכי שנת שמיטה- שוויון, נתינה, חירות, העצמה, מידתיות, מנוחה וקיימות.

את הוועידה פתח איתן אבריאל, עורך מגזין TheMarker ומייסד האתר, בהצגת שלושת הנושאים החברתיים בהם החליטו להתמקד: אי שוויון (פערי ההכנסה מול פערי הנכסים נסוגו למצבם בתחילת שנות ה-20); רפורמות (הפער המשמעותי הקיים בין חשיבות הרפורמות ליישומן בפועל); תורת המשילות (כשהציבור יבין מי שולט ואיך, זה יניע את כולם לצאת לרחוב ולבחור פוליטיקאים אחרים). אחריו עלה נתן אמיד, מנכ"ל עמותת שנת השבע ודיבר על משמעות שנת שמיטה, כיצד היא מתקשרת לימינו אלה ומהווה אמצעי "לחשב מסלול מחדש". ח"כ מאיר כהן, שר הרווחה פתח את נאומו, איך אפשר שלא, בנושא התקציב. בין דבריו קרא ליישום דוח ועדת העוני ומע"מ אפס והחובה לטפל בצמצום הפערים, על-מנת ליצור את המינוף הכלכלי שהמדינה זקוקה לו.

מכאן והלאה תכני הוועידה הועברו בפורמטים שונים, כל אחד מרענן בתוכנו ואופן העברתו.

שתי "שיחות אינטימיות" התקיימו זו אחר זו. ראשית ישבו לשיחה משה כחלון, יו"ר המרכז לרפורמות ומנהיגות במכללה האקדמית נתניה עם איתן אבריאל. השאלה הראשונה (והמתבקשת) היתה האם גדעון סער יצטרף אליו, לאור הכרזתו של סער על פרישתו. תשובתו העמומה הביאה לרצף שאלות נוקבות, בין היתר התבקש לפרט כיצד הוא מתכנן בפועל לבצע רפורמות חדשות. לקח זמן עד שהתקבלה תשובה ישירה – יש צורך בשקיפות ותחרות וכך יהיה ניתן לקדם רפורמות. כחלון הודה גם שהאג'נדה המדינית שלו עדין אינה מגובשת והחוזקות שלו כרגע הן בכל מה שקשור לכלכלה וחברה.

סבב השיחות המשיך בשיחה של ח"כ שלי יחימוביץ' עם סמי פרץ, עורך TheMarker. יחימוביץ' הסכימה עם דבריו של פרץ שתקציב הביטחון שלנו הוא אחד הגדולים במדינות המערב ויש הכרח לדרוש ממערכת הביטחון להתנהלות יותר יצירתית. בשאלתו של פרץ לגבי דעתה על התארגנות העובדים, השיבה יחימוביץ שכולם צריכים להיות היום מאוגדים, כולל עובדי הקבלן. היא רוצה לתת יותר כוח בידי העובדים להם אין את הכוח. השיחה הסתיימה בשאלה לגבי שנת שמיטה- האם יש טעם לדבר על ערכים תנכיים בעידן הקפיטליסטי של היום בו מחירי הפירות והירקות עולים ומחיקת החובות מתבצעת עבור טייקונים? יחימוביץ' ענתה בחיוב וכי יש מקום לחשיבה מוסרית מאוד עמוקה. הרעיון שבבסיס שנת שמיטה הוא בעל משמעויות חברתיות וכלכליות חשובות.

משם הועידה המשיכה לחלק המאתגר ביותר – דיבייטים בהנחיית ניב רסקין.

הדיבייט הראשון (והסוער יותר) עסק בנושא "האיזון הנכון בין הממשלה למגזר הפרטי ביצירת חברה מתוקנת. האחריות הכלכלית על מי?"מול פרופ' עומר מואב, פרופ' לכלכלה באוני' העברית, אוני' ווריק והמרכז הבינתחומי, עמדהמנגד ח"כ סתיו שפיר, ממפלגת העבודה. מואב פתח את הדיבייט וטען שיש להבחין בין אמצעים ומטרות בהתערבות הממשלה. הממשלה צריכה להתערב רק היכן שהיא יכולה להועיל ולייצר ערך. מואב אמר גם כי הצעת החוק ששפיר מקדמת בנושא פיקוח על שכר דירה הוא מקום בו הממשלה לא צריכה לקחת אחריות ולהתערב, במקרה הזה הרגולציה לא עוזרת אלא יוצרת מצוקת דיור. שפיר בתורה החליטה לפתוח בבעייתיות הקיימת בהשקעה בדרום הארץ. בורות תקציביים רבים מתמלאים בכסף לחינם והמדינה צריכה להתערב ולהשתמש בו, למשל בשיפור תחום הבריאות בדרום. בנוגע להצעת החוק שהיא מקדמת שפיר טענה שפיקוח על השכירות כן עובד, בייחוד על בסיס מחקר חדש של ה- OECD שמצדד ברגולציה בנושא (ראו מחקר בנושא שכירות הוגנת במבט בינלאומי, שנעשה על-ידי עיריית תל אביב יפו ובית הצעירים מזא"ה). חלקה של שפיר בדיבייט הסתיים בטענה כי גם למדינה יש אחריות כלפי האזרחים וחייבים ממשלה עם אחריות גדולה.

הדיבייט השני עסק בנושא "אי שוויון – דרכי הטיפול באי שוויון, טיפול בבעיית השורש או בסימפטומים?". את הדיבייט פתח פרופ' איל קמחי, סגן מנהל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל וכלכלן באוני' העברית. קמחי טען שהיום יש נטייה לטפל יותר בסימפטומים, לעשות טיפול קוסמטי בקצבאות למשל אך למעשה, זה אינו פותר אף בעיה. דוגמא לטיפול בבעיית שורש הציג בצורך שיש בתקציב דיפרנציאלי במערכת החינוך העל יסודי. כיום מציעים בעיקר משככי כאבים במקום לטפל בבעיות באופן כימותרפי. הטענה המנוגדת הוצגה על-ידי פרופ' לאה אחדות, המחלקה לכלכה וניהול המרכז האקדמי רופין ומכון ון ליר בירושלים. אחדות טענה שמילת המפתח בכל הדיונים תמהיל – היא מהו התמהיל הנכון ויש לבחון מהם המקורות לאי שוויון. מסקנתה היא כי ממשלה צריכה להתערב מעט ולהיות קטנה. כך ההוצאות שלה יהיו קטנות יותר והיא תיתן פחות שירותים, משמע, פחות קצבאות. יש לקיים מדינת רווחה ולא לסגת מהנקודה בה אנו נמצאים, אך יש לטפל באופן נקודתי באוכלוסיות בהן יש בעיה.

החלק האחרון שחתם את הועידה היה גם המעניין ביותר. סדרה של דיונים בהנחיית פרופ' דן אריאלי עשיר הידע, התמקדו בנושאים ממדעי החברה ויישומם החברתיים. לפני כל הרצאה אריאלי הציג ניסוי או קיים דיון, הרלוונטי להרצאה שנלוותה אליו כדוגמא The Trust Game שלוותה בהרצאתו של ארי ברגמן, יו"ר פנסו יועצים בע"מ, בנושא "אלטרואיזם ונתינה ללא תמורה". אריאלי דיבר גם על ההשוואות שאנו מקיימים בין דברים שלנו ביחס לסביבה המיידית (לדוגמא משכורת) וטען שכדי שתחרותיות תהיה יעילה חשוב להבין איך היא יכולה לעזור לנו בהשגת המטרות. דיון זה לווה בהרצאתו של דרור שטרום, מנכ"ל המכון הישראלי לתכנון כלכלי, בנושא "סכנות בחברה תחרותית". הדיון האחרון עסק בנושא "נתינה ואושר". בשיח של אריאלי עם עו"ד אלדד יניב, מרצה למדיניות חברתית במרכז האקדמי פרס, דיברו על כך שהרגעים המאושרים ביותר הם בדרך כלל הרגעים בהם אתה נותן משהו למישהו אחר ללא תמורה. אריאלי הציג ניסויים שנעשו בבלגיה בארגון תרופות בהם נמצא שכאשר עובדים קנו מתנה לקולגה שלהם, במקום מתנה עבור עצמם, התוצאות העסקיות של אותו ארגון השתפרו.

לסיכומו של דבר, לא ידוע אם יהיה המשך לוועידה הזו או אולי נראה אותה שוב רק עוד 7 שנים, אבל, הפורמטים החדשניים של הוועידה, יחד עם שילוב שיח מרתק בין אנשי המשק ממגזרים שונים ודעות מנוגדות יצר וועידה שהתחילה עם פוליטיקה סוערת, המשיכה בדיונים אקדמיים עכשוויים והסתיימה באושר ונתינה. שתהיה שנת שמיטה אופטימית ואפקטיבית לכולנו.

 

אתם מוזמנים לצפות בתמונות מהוועידה:

[tribulant_slideshow gallery_id="10"]

 

תגובות סגורות.