שם הכותב: תאריך: 11 פברואר 2017

לעבוד בהייטק, נשמע לרבים מאיתנו כחלום הורוד של האמא הפולנייה שלנו או כלפחות כסמל הצלחה לצעיר הישראלי. האסוציאציות שחולפות בראשם של רוב האנשים הן: אדם מבריק, אינטילגנט, נראה צעיר ואלגנט והכי הכי חשוב… עושה כסף. הרבה כסף. ואמנם המשכורת בתחום הייטק הן מהגבוהות בישראל במגזר השכירים. רוב המתחילים בענף משתכרים בסכומים של חמש ספרות בין 10,000 ל15,000 שקלים, תלוי כמובן באיזו חברה מדובר. בחברות הסטראטאפ השכר עשוי אפילו להיות גבוה יותר. וככל שצוברים ניסיון השכר עולה.

ללא שם

אך נקודה הנעלמת מעיני רבים מהאנשים היא שיותר ויותר חברות בתחום פונות לקבל שירותי מיקור חוץ (out sourcing). לא רק בתחום הפיזי של מנקים למשרדים, אבטחה ומטבח, אלא בתחום התכנות עצמו. אלפי ישראלים שסיימו תארים בתחום מדעי המחשב, הנדסת תוכנה חשמל או אלקטרוניקה, מוצאים את עצמם ללא עבודה בסיום התואר ונואשים כבר להיכנס לתחום. מהצד השני של משוואת ביקוש-היצע נמצאות חברות שקמות כמו פטריות אחר הגשם ומציעות לאותם צעירים עבודה בענף הנחשק, משרות שונות ומגוונות. בעיקר QA (בדיקות תוכנה) אך גם בתכנות, ולידציה (אימות), ותכנון צ'יפים.

לכאורה יש כאן winwin situation שכן העובד מקבל נסיון ודריסת רגל לחברות הגדולות ונסיון הוא הרי פקטור חשוב מאד בתחום ההייטק, ומצד שני החברות הגדולות נהנות ממתן שכר נמוך משמעותית יחסית לעובד חברה שהיא הייתה צריכה להעסיק באופן ישיר. גם חברת חברת הקבלן נהנית שכן היא מקבלת נתח משכרו של עובד הקבלן. לכאורה אידיליה. כולם נהנים ומרוצים. אז זהו, שלא.

חברות הקבלן לעתים מנצלות קשות את העובדים החדשים, בוגרי התואר הטריים. אם אתם חושבים שהן לוקחות נתח של 10-15 אחוזים משכרו של העובד – תחשבו שוב. רוב החברות מקבלות על כל "ראש" בין 20 ל 30 אחוזים. אישית אני מכיר חברה אחת שגרפה את רוב השכר שהחברה הגדולה נתנה והשאירה לעובד המתחיל 5,800 שקלים כשמדובר על יותר מ50 אחוזים מהשכר שניתן על ידי החברה הגדולה. אמנם עם הנסיון והזמן גם חברות הקבלן מתגמלות את העובדים ומעלות את שכרן, אך עדיין התמונה די עגומה.

וזה לא רק השכר. עובדים רבים מדברים על היחס, שטיקים למיניהם שהם פוגשים במהלך עבודתם, חוסר יציבות כלכלי ועוד. לגבי היציבות, מדובר בתופעה פסולה שמקעקעת את מערכת היחסים שבין העובד למעביד וחותרת תחת ההתקשרות החוזית המקובלת, שלפיה זכאי העובד להעסקה רצופה, סדירה ולכל התנאים מאת מי שעבורו הוא עובד. דבר זה מוביל לתחושה קשה בקרב אותם עובדים של חברת מיקור חוץ בהיי-טק.

לפי נתוני הלמ"ס, בישראל פועלות כיום יותר מ-3,500 חברות היי-טק, שמעסיקות יותר מ-250 אלף עובדים. ההיי-טק הישראלי היה אחראי ל-16% מהתוצר העסקי של ישראל ב-2009 ול-51% מהיצוא באותה שנה – שיעור גבוה בהשוואה למדינות מערביות. בהתחשב בכך ששיעור המועסקים בהיי-טק הוא 8.9% מכלל העובדים בישראל, מדובר בנתונים מרשימים מאוד. לעומת זאת, אין נתון רשמי לגבי שיעור עובדי מיקור חוץ מתוך כלל עובדי ההיי-טק בישראל (דה מרקר). כיצד יכולה מדינת ישראל לאפשר פגיעה כל כך בוטה בזכויותיהם?

 

עכשיו קצת מידע מגוף ראשון. עבדתי בחברת קבלן בשנותיי הראשון בהייטק ואני יכול לומר לכם שכיף זה ממש לא היה. התחלתי בשכר של 6,000 שקלים (ואני יודע שרבים מכם יגידו מה הוא מקטר בכלל, זו משכורת מכובדת וכו'. אתם צודקים אבל תמיד מודדים אפליה בין שני דברים דומים וכאן בהחלט יש קיפוח מובהק), בעוד שחברי לקוביה, שהוא עובד החברה הגדולה ועושה את אותה עבודה בדיוק, קיבל 15,000. זה נורא קשה לעבוד ככה יום יום כשאתה יודע שאת רוב משכורתך "שותה" לך חברת הקבלן.

ואז מתחילים השטיקים ושיטות מצליח למיניהם. פתאום חסר לך יום חופשה, פתאום המשכורת לא נכנסת בזמן ועוד מקרים מעניינים. לי למשל התברר שלא הפרישו לפנסיה במשך כשנה וחצי. בסופו של דבר זה טופל. ובחברה הגדולה גם שומרים על הפרדה נוקשה כדי שלא יהיו "יחסי עובד-מעביד" והנגזרות מכך הן שאתה לפעמים אוכל לבד בחדר אוכל, שאתה לא מצטרף לימי כיף של החברה אלא בא לעבודה כשאתה העובד היחיד בכל הקומה. ואפילו כשהצטיינתי והובלתי מהלכים ראויים בצוות, היה אסור לתת לי אות-הוקרה כי אסור היה חלילה ליצור כאן שמץ של יחסי עובד-מעביד…

לסיכום, כשאתם נתקלים בעובד הייטק חשבו לרגע האם עומד לפניכם עובד חברה או עובד קבלן וזכרו שתנאיו של האחרון אינם כה נוצצים כמו שחשבתם.

 

תגובות סגורות.