שם הכותב: תאריך: 11 פברואר 2017

את הרצון לטייל בכל רגע נתון, ואת הדחף לראות את כל היופי הנשגב שבעולמנו אני מנסה למתן עצמי עם הבטחה לטיול אחד גדול בכל שנה. הרי, אין זה מובן מאליו שבמהלך חודש שלם במהלך השנה אני אחליט לטייל, לחקור מקומות חדשים, תרבויות חדשות, אלמד על דרכי חיים אחרים, גישות שונות לחיים. אך עם זאת לכל אדם ישנו התחביב שלו שהוא חש צורך לפתח ולטפח אותו.

כאשר אינך מטייל הרבה, אתה לומד להעריך את רגעי השיא בטיולך כדבר שחיכית לו במהלך כל השנה: כאשר אתה עולה על הר ומגיע לפסגתו ונהנה מהנוף הנשגב אתה יודע שזו תהיה התמונה במחשבתך אשר תלווה אותך ותשפר את הרגשתך כאשר תהיה נתון לעבודה רבה ושעות ארוכות במשרד. אך האם ייתכן שההרגשה המדהימה הזו של החיבור לטבע תחדל מלהתקיים יום אחד בעתיד? האם ייתכן שיגיע העת ואינני אוכל להנות מתחושה זו?

ללא שם

ישנם רגעים רבים בהם אני תוהה לעצמי, האם מעטים האנשים שחשים כמוני והצורך לטייל, להכיר מקומות חדשים ולחוות נופים שלא ראיתי כמותם בעבר הינו זורם בעורקיהם? הרי שאין באפשרותי דרך אחרת להסביר כיצד קיימים ארגונים כה רבים שמטרתם הסופית הינה מלווה בהשלכות סביבתיות בלתי הפיכות. כיצד בעליהם של ארגונים אלה אינם חוששים שיום יבוא ולא תהיינה אפשרות להחזיר המצב לקדמותו וההרס הניכר מפעילותם השוטפת של ארגונים אלה הינו גדול מכדי שהטבע ומשאביו ימשיכו לשאת אותו עד קץ.

אין אני מנותקת מן המציאות שכיום על מנת להמשיך, להתפתח ולקדם את מטרתנו אנו זקוקים למשאבי הטבע הרבים אשר קיימים לרשותנו, אך נשאלת השאלה, האם אנו זקוקים לכולם כעת? האם ייתכן שאנו יכולים למתן את שימושנו במשאבי הטבע על מנת שהם אינם ייעלמו בבוא העת, והם יוכלו לשקם עצמם טרם נשתמש בהם שוב וכך תימנע האפשרות שהם אינם יהיו עוד? הרי שללא משאבי טבע לא היינו יכולים להתקיים, אך עודנו יכולים להמשיך את חיינו עם מעט פחות.

זוהי הינה הקרבה קטנה מצדנו למען העתיד, למען הדורות הבאים ולמען הטבע שמשרת אותנו.

בימינו בעליהם של ארגונים רבים מתמודדים עם שאלות כגון "כיצד למקסם את רווחי החברה?" האם ייתכן שהחשיבה על כך שהינם פוגעים בטבע, באוכלוסייה בהווה ובעתיד, ושהדבר יגרום להשלכות בלתי הפיכות אינה כלל במחשבותיהם או שהם הינם בוחרים להתעלם ממחשבה זו ולהדחיקה עד כמה שאפשר?

בעולם כיום ישנה מודעות גדולה לחשיבות שמירת משאבי הטבע למען הדורות הבאים, אך הנני תוהה לעצמי, כאשר ארגונים אשר פעילותם השוטפת אכן תורמת להרס משאבי הטבע, האם פעילותם החברתית הינה רק למען נראות החברה כלפי חוץ? הרי שאם אכן ישנה חשיבה על הזולת, ארגונים אלה היו בוחרים להתקיים ולפעול בדרך שונה מהדרך שהינה קיימת היום.

כיום ישנה חשיבה עליונה לשמירה על החוק, כאשר ישנו דגש על כך בארגונים גדולים, אך עם זאת, נשאלת השאלה האם המערכת העסקית יכולה להתנהל רק באמצעות חוקים? האם מוניטין ואמון נבנים באמצעות ציות לחוק בלבד? הרי שידוע שהחוקים אינם טובים לעסקים בשל העובדה שהם הינם מגבילים אותם. ככל שארגונים ומנהלים מתנהלים בצורה לא מוסרית הרי שיגדל הצורך לחוקק חוקים וזאת על מנת להגן על עצמנו ועל הסביבה.

ללא שם

ישנו צורך בערכים ובתרבות ארגונית של העסקים עצמם, כך למעשה הם מביאים את הריסון מבפנים ולא מבחוץ, הם שמים את הדגש על התרבות הארגונית. הכשרת מנהלי העתיד צריכה לקחת בחשבון שישנה חשיבות רבה כל הדרך בה היא בוחרת לנהל ולעצב את הארגון. כאשר עיצובה של התרבות הארגונית תהיינה מוסרית וערכית לא יתעורר צורך שאנו כחברה נצטרך להטיל עליהם חוקים. אך ככל שנעדר ריסון מתוך הארגון עצמו והמכוונות הינה לרווח בלבד, והמנהלים אינם בודקים איך נעשים הדברים ישנה אפשרות גדולה יותר להתנהגות שאינה אתית. המנהלים זקוקים למנגנוני בקרה, לפקח , לתת דוגמא אישית, לתת משימות ברות השגה. יעדים לא ריאליים מביאים עימם לתוצאות של התנהגות שאינה אתית.

הציבור ישלם

הזיהום בערבה: השיקום יימשך 50 שנה

 

כאשר אני בוחנת את עתידי, חולפת בראשי מחשבה, האם יישארו מקומות שבהם ילדיי ונכדיי יוכלו לטייל ללא פייח באוויר? האם יהיה מקום שבאופק לא תהיינה תמונה של בניינים רבי קומות? האם תחושה החיבור לטבע שכיום אני חשה בכל טיול תמשיך ותתקיים גם בעוד מספר שנים?

שייך לנושאים: אחריות תאגידית

תגובות סגורות.