שם הכותב: תאריך: 29 מרץ 2013

מידי פעם, אנו נתקלים בפרסומים וכתבות במדיה אודות מפעל שעתיד להיסגר. ברוב המקרים, המפעל הזה מהווה את מקום פרנסתם של עובדים רבים שבסה"כ רוצים לפרנס את משפחותיהם בכבוד. הלב נקרע לראות את התמונות שמוצגות בתקשורת אשר מראות את אותם פועלים שעומדים ומבכים על מר גורלם. המציאות מרה אף יותר מאחר כי הסיכויים של אדם מעל גיל 40 למצוא עבודה נמוכים יותר, במיוחד אם הוא גר בפריפריה.

סגירת מפעל פרי גליל

המחאה החברתית של קיץ 2011 וועדת טרכטנברג שקמה בעקבותיה, לא בהכרח שיפרו  את המצב של אותם פועלים. מסקנותיה של ועדת טרכטנברג היו כי יש להוריד את מכסי המגן ולפתוח את השוק לתחרות. אין כל ספק שמדובר במסקנות חשובות אך יישומן צפוי להוביל לסגירת מפעלים רבים נוספים. שוב נמצא עצמו יושבים מול מהדורות החדשות מביטים בפועלים שמאבדים את מקום עבודתם ושוב ליבנו יצא אליהם. בעלי ומנהלי המפעלים מנצלים זאת ויודעים כי תמונותיהם של פועלים מפוטרים שמתבצרים במפעל או שורפים צמיגים לא מצטלמות טוב, בטח שלא בשנת בחירות, ולכן סוחטים מענקים והקלות מהממשלה.

נשאלת השאלה מה קורה כאשר ננקטת מדיניות שמטרתה המוצהרת היא לשפר את מצבם של רבים בחברה ומדיניות זו עשויה לפגוע ברבדים אחרים בחברה, באותם פועלים שרוצים  לפרנס את משפחותיהם בכבוד?. כצרכנים אנחנו רוצים לשלם פחות, רוצים לקבל את הקוטג' שלנו במחיר זול יותר ואם אפשר, אז לשלם על הפסק זמן כמו בארה"ב. במקום להתייעל, בעלי המפעלים בוחרים לעיתים להעתיק את הייצור למזרח או לפטר עובדים ולצמצם את הוצאותיהם כך שיאפשרו הורדות מחירים. צריך לזכור שבשנות השמונים כולנו הלכנו עם חולצות אתא ונעלי המגפר. שילמנו עליהם מחירים שגרמו ליצרני המותגים כגון אדידס ולאחרים להסמיק. כאשר נפתח השוק ליבוא החלו החברות הללו להיעלם בזו אחר זו.

מחאת הקוטג'

"כולנו רוצים לקבל את הקוטג' שלנו במחיר זול יותר"

חברות ישראליות שמייצאות לחו"ל מוכרות את מוצריהם במחירים זולים משמעותית מאלו בשוק המקומי. במחאה החברתית בקיץ 2011 הציבור קרא ליצרנים ולפירמות לפעול עפ"י עקרון הצדק החברתי והעביר מסר חד וברור כי לא יסכים שהיצרנים והפירמות ימשיכו לשטות בצרכנים כל הזמן (אולי אפשר רק בחלק מהזמן). לא ניתן לנופף מעל ראשו בחרב הפיטורים על מנת להצדיק את המחירים הגבוהים שכולנו נאלצים לשלם היום על סל התצרוכת. היחידים שנהנים מסוציאליזם ראוי הם וועדי העובדים החזקים במשק שמכתיבים את הכללים ודורשים העלאות שכר והטבות חדשות לבקרים.

כצרכנים צריכים להבין שלמחאה החברתית יש מחיר שאותו אנו עלולים לשלם כבר בטווח הקצר. הראשונים שיפגעו יהיו כמובן הפועלים הפושטים ואחריהם כל שוק העבודה.  למרות זאת, עלינו להמשיך לתבוע בשם האחריות החברתית והמהפכה הצרכנית את מה שמגיע לנו ולא להיכנע לאיומים של התאגידים והפירמות היצרניות. זוהי זכותנו כציבור וכצרכנים כאחד.

 המרכז לאחריות תאגידית

תגובות סגורות.