שם הכותב: תאריך: 31 דצמבר 2014

מעורכי הדין מצופה לייצג את לקוחותיהם בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס של כבוד לבית המשפט (ס' 2 לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986). עם זאת, נדמה שתדמיתו של ציבור עורכי הדין הגיעה בשנים האחרונות לשפל חדש.

נהוג לייחס את הסיבות לירידה בתדמית המקצוע, בין היתר, לכניסתם של המכללות הפרטיות לשוק בתי הספר ללימודי המשפטים, שהביאה לירידת דרישות הקבלה ובתוך כך להגדלת מספר עורכי הדין לנפש בצורה חסרת תקדים (בישראל, היחס עומד כיום על עורך דין אחד לכל 150 נפשות, זאת לעומת ארצות הברית, בה עומד היחס על עורך דין לכל 252 נפשות.

מבלי לגרוע מיתר הסיבות העולות בשיח הנוגע לבעיה זו, דעתי היא שלהתדרדרות בתדמית המקצוע "תורמים" מספר מצומצם של עורכי דין, שנויים במחלוקת, שכשלו במילוי חובותיהם המקצועיות כעורכי דין וסטו מערכי המוסר המצופים מהם כעורכי דין בפרט וכבני אדם בכלל.

רק לאחרונה סקרה התקשורת פרשיות שבמרכזן ניצבו עורכי דין, כאשר נטען בהן כי אותם עורכי הדין ביצעו עבירות פליליות תוך כדי ייצוג לקוחותיהם. כך למשל, בפרשת עו"ד רונאל פישר נטען, כי עו"ד פישר היה מעורב בתיווך לשוחד ובפרשת עו"ד יעקב פינק צוין, כי עו"ד פינק הודה ב-23 עבירות של גניבה בידי מורשה.

ללא שם

יש לציין שבעוד שעו"ד פינק הסגיר עצמו מיוזמתו למשטרה, הודה במעשים של גניבת כספים שהחזיק בנאמנות עבור לקוחותיו, הורשע במסגרת הסדר טיעון ונגזרו עליו ל-5 שנות מאסר בפועל, עו"ד פישר שנחקר – שב לפי שעה לעבודתו כעו"ד ונכון למועד כתיבת שורות אלו טרם הוגש נגדו כתב אישום.

תהיינה הסיבות לפיחות במעמד ציבור עורכי הדין אשר תהיינה, נראה שאין ספק שעל עורכי הדין עצמם מוטלת החובה להשיב למקצוע את היוקרה והבכירות שיוחסו לו עד לא מזמן, כשרצתה כל אם בישראל שבנה יהיה רופא או עו"ד.

דעתי, הדומה לדעתה של ד"ר לימור זר-גוטמן במאמרה "תדמית מקצוע עריכת הדין" גורסת, כי אחת הדרכים המרכזיות לשיפור בתדמית המקצוע היא באמצעות חיזוק פעילות עורכי הדין עבור החברה באמצעות העמקת תרבות יצוג פרו – בונו (בלטינית -pro bono publico – "לטובת הציבור") ובדגש על הפירמות הגדולות.

השרשת מתן שירות משפטי פרו – בונו, תביא להנגשת שכבות חלשות לבתי המשפט ובתוך כך בהכרח לצמצום פערים חברתיים.

כמו כן, ייצוג פרו – בונו של עמותות להן מטרות חברתיות וע"פ רוב אמצעים מוגבלים, תשפיע על סיכוי השגת אותן מטרות וקידום ערכי החברה.

ללא שם

לטוענים כי אין זה מתפקידו של עו"ד לייצג בחינם את הציבור, נאמר כי פעילות פרו-בונו יוצרת "ערך משותף" לעורכי הדין עצמם. כך, יוצאים גם עורכי הדין נשכרים – כמו למשל בשיפור המוניטין האישי / של הפירמה, הגדלת היקף הלקוחות (כך מי שייצגו היום פרו-בונו ייתכן ויגיע מחר בעניין אחר ובתמורה) ולבסוף גם צבירת ניסיון אצל עורכי דין צעירים שעקב הצפת המקצוע מתקשים למצוא מקום עבודה.

ללא שם

לדעתי, יש לפעול להעמקת תרבות הפרו-בונו בישראל באמצעות אימוץ חובה זו לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין כפי שעשתה לשכת עורכי הדין בארה"ב שבחרה להנחות את החברים בה לייצג פרו-בונו בהיקף של 50 שעות בשנה.

יש לציין שבישראל פעילות פרו – בונו לא מועטה, אך לטעמי – אינה מספקת. במסגרת לשכת עורכי הדין פועלת תכנית – "שכר מצווה" המארגנת את ציבור עורכי הדין לטובת הענקת ייעוץ משפטי פרו – בונו. באתרי הפירמות הגדולות בישראל באינטרנט ניתן לראות התייחסות ספציפית לפעילות הפרו בונו במשרד כמקור לגאווה.

את פעילות הפרו –בונו בישראל שנראה שהולכת וגדלה יש להעמיק עוד יותר בראש ובראשונה כדי לקדם את התרומה לחברה. אפקט נוסף, הוא שיפור תדמית המקצוע שסובל מירידה בשנים האחרונות ולסייע אף לעורכי הדין עצמם בקידומם המקצועי והעסקי. כדי להשיג מטרות אלו יהיה זה ראוי לטעמי אם תשקול לשכת עורכי הדין לאמץ הוראה דומה לזו של לשכת עורכי הדין בארה"ב לכללי הלשכה בישראל.

ללא שם

תגובות סגורות.